״אנחנו צריכים לדבר״ זה היה המשפט היחידי שנאמר מכיוון אסטרה למשפחתה שכרגע נמצאה במשרד המלך, דבר שהואיל לנו כי כולם במקום אחד, אחרי שהתעוררנו מיהרנו לקום המיטה וללכת לספר את כל מה שגילינו זה עתה ויותר מזה, לספר את כל מה שאני מסוגל לראות, מהרגע שיצאנו מהחדר של הנסיכה שלי והתקדמנו לעבר המשרד יכולתי לראות מזווית עיניי צללית אור שהולכת איתנו, וכאשר הסתכלתי לעברה היא עדיין הייתה שמה, לא עוזבת, לא הרגשתי מאויים אלא להפך, הרגשתי נינוח בקרבתה כמו שהרגשתי בשדה הפרחים ומשהו בי אמר שזו המלכה, אבל ההיגיון של כל מה שהכרתי עד עכשיו לא את להאמין ומצד שני זה עתה דיברתי איתה בארץ החלומות אז אפשר לומר שכל מה שלמדתי כבר מזמן לא רלוונטי,
״רפאל ואני חלמנו חלום משותף״ בשנייה שמילים אלו עזבו את פיה של אסטרה כל העיניים הופנו אליינו בדאגה והבנה, אני לא התפלא עם לכולם כאן היו חלומות משותפים בשלב זה או אחר בחייהם,
״מה חלמם?״ המלך גבריאל שאל, בעלה של אסטריד,
״סבתא לקחה אותנו אליה בחלום, אל השדה שהיא נמצאת בו״
״מה אסטרה רצתה מכם?״ שאל המלך איתן את ביתו, אבל הוא לא הבין שהיא מדברת על סבתא אחרת,
״לא אסטרה אבא...״ היא התחילה לומר וכולם ללא יוצא מן הכלל נראו מבולבלים, ״אני מדברת על סבתא אסטריד״ קולה היה בטוח בעצה למרות שיכולתי לראות את החשש בעיניה ולהרגיש אותו בגופה הרועד,
״מה אמרת?״ גבריאל שאל את נכדתו וגעגוע ניכר על פניו,
״אני מתגעגעת אליו, להרגשה של ידו מחזיקה בשלי, של הנשיקות והמילים החמות שלו...״ שמעתי מלידי והסתובבתי באחת לעבר דלת הכניסה, גורם לאסטרה לקפוץ מעט בבהלה לתנועותיי המהירות, מולי אסטריד נשענה על הדלת והסתכלה על בעלה, לבסוף עיניה חזרו אליי וחדרו לתוך נשמתי, ״אני שמישה הנכדה שלי מצאה מישהו כמוך, שיגן עליה, שיעשה הכל בשבילה אפילו במחיר של בגדיה בעל מה שהאמין...״
״רפאל״ אסטרה נכנסה למילים של אסטריד וכאשר הסתובבתי חזרה לעבר כולם יכולתי להבחין בתהייה המופיעה על פניהם,
״מה קרה עכשיו?״ המלך איתן שאל אבל אם רק ידע שאני שואל את עצמי את אותה השאלה בדיוק, מי היה מאמין שבשבוע אחד חיי יתהפכו מהקצה אל הקצה, גם אחות קטנה וגם מסוגל לראות מלכה שמתה, ולא לשכוח את העובדה שאני בגדתי באבי ושאצא שלי חיה, רק המחשבה על כל אלה גרמה לליבי להאיץ את פעימותיו,
״רפאל?!״ אסטרה שאלה מחדש בקול חזק יותר ודואג יותר,
״אני בסדר״
״ראית...״
״כן״ אמרתי במהירות לפני שתסיים את מילותיה,
אסטרה, היית באמצע לספר לנו על החלום ועל סבתך, רפאל אתה בסדר?״ המלכה אמרלד אמרה לאסטרה ושאלה אותי לבסוף, הנהנתי לעברה וסימנתי לנסיכה שלי להמשיך בדיבור שלה ולספר את הסיפור של שנינו,
״רפאל מסוגל לראות את הרוח של סבתא אסטריד״ היא אמרה במהירות ועיני כולם נפערו, כל מי שישב נעמד וזז ממקומו לעברינו,
״זה ח״א מצחיק אסטרה״ אביה אמר והזהיר,
״אני לא צוחקת אבא״ היא עמדה על שלה,
״אמא שלך מסוגלת לראות את סבתך, האחת שאת קרויה על שמה אז למה שלא תהה מסוגלת לראות את סבתא אסטריד?״ המלך שום השתתף בפעם הראשונה בשיחה ושאל,
״תגיד להם שיש דברי שאפילו הם לא יודעים, אבל אני יודעת, תגיד להם שייעזרו בסבלנות ושיראו אותי״ אמרה אסטריד מלידי וחזרתי אחריי מילותיה אחד לאחד,
״איך נדע שאתה דובר אמת?״ המלך גבריאל שאל ומבט זועם על פניו, יכולתי להבין גם למה, אני כרגע טענתי בפניו שאני מסוגל לראות את אשתו שמתה, זה בטוח כואב,
״כי אני אומרת זו סבא״ אסטרה אמרה אבל גבריאל לא הקשיב לה כלל ורק חיכה לתשובתי,
״תשאל שאלה לחדר, מספיק חזק כדי שהיא תשמע ואני אגיד לך מה שתשובה, אבל שאלה שרק היא תדע את התשובה הזו״ הודעתי לו,
״מתי יחצה הפעם האחרונה שקראת לך לוחמת שלי?״ שאל גבריאל וראיתי את הרגש בעיניו, עם ידיה שלובות מאחורי גבה ועיניה נעוצות בבעלה חזרתי אחרי דבריה,
״היא אומרת שזה היה ביום החורפי האמצעי של השנה, זה היה יום ההולדת שלה ורצתי להפתיע אותה, עשית פיקניק אבל הוא נהרס, היא צחקה על זה שבפעם הראשונה שאתה מנסה להיות רומנטיקן חסר תקנה העולם לא מרשה לך, לבסוף נכנסתם לאורוות רטובים ושמה פתחתם את סלסילת הפיקניק, אכלתם ליד הסוסים וכאשר השמיים יתבהרו יצאתם לרכיבה, לבסוף חזרתם לארמון, היא אומרת שזוהי הייתה הפעם האחרונה שקראתם לה לוחמת והפעם הראשונה שקראת לה...״
״מלכה...״ המלך גבריאל שאל ודמעה זלגה מעיניו, ״היא באמת כאן נכון?״ הנהנתי לשאלתו,
״אני לא יודע איך אבל אני יכול לגרות לה להיות נראת ונשמעת לכם אבל אני מצטער, זה חדש לי, ואני לא יודע מה לעשות עם זה״ אמרתי בכנות מלאה,
״כל מה שאתה צריך לעשות זה לנשום״ קולה של אסטריד נשמע מחדש והסתכלתי לכיוונה, היא הושיטה לעברי את ידה וחיכתה שהניח את שלי בשלה וזה מה שעשיתי, לרגע אחד הרגשתי עקצוץ בידינו המחוברות ולרגע שלאחר מכן קולות הפתעה נשמעו מסביבנו,
״אסטריד..?״ המלך שאל בשקט והתקרב לאשתו, ידו עלתה ללחי שלה אבל עברה דרכה באכזבה כואבת,
״לראות ולשמוע אבל לא לגעת ולהרגיש״ אסטריד אמרה לבעלה והרימה את ידה לעברו, וכמו קיר זכוכית שלא נראה הם הניחו את ידיה זה למול זה, לכולם עמדו דמעות בעיניים ויכולתי לראות שהם מתאפקים שלא לפרוץ בבכי רק בגלל המלכה אסטריד,
״אני חושבת שכדאי לשבת, יש לי סיפור ארוך לספר לכולכם...״ אמרה וכולנו עשינו כדבריה ללא יוצא דופן, התיישבנו בסלון שבמשרד הגדול וחיכינו לה,
״כולכם שמעתם את הסיפור של רפאל על הוריו, כולכם שמעתם שאביו הוא לא באמת דם אלא אימו, אבל מה שאתם לא יודעים, כולל אתה רפאל, זה מיהי אמא של אמא שלך, מיהי סבתא שלך? לאחר הפעם הראשונה שראיתי אותי...״
״פעם ראשונה?״ המלכה אריאל שאלה,
״נספר אחר כך אמא״ אסטרה אמרה וסימנה לסבתא להמשיך בסיפור,
״לאחר שראית אותי בפעם היה הבנתי שיש בך משהו אחר, משהו מיוחד, רציתי לחקור ולדעת וזה בדיוק מה שעשיתי, הצלחתי להיכנס למקומות הכי אסורים שני מצאו בארמון של טריטון עד שהגעתי לחדר הנעול של המלך המחוקק, של המלך שחוקק את החוקים, מצאתי את יומנו ובעזרת כוח מרבי הצלחתי לפתוח אותו, ובכך גיליתי מי הייתה אשתו, בכך גיליתי מי שייכת לשושלת שלך, מי היא דם מדמך, וזה יכול להסביר למה אתה מסוגל לראות אותי ולעשות את כל זה ולמה אתה מסוגל לראות את האמת מבלי לשמוע אותה או לגלות אותה״
״על מה את מדברת? איזה אמת גיליתי?״ שאלתי מבולבל,
״אתה לא זוכר איך ידעת על אביך וקשר הדם האמיתי?״ שאלה בשקט וסבלנות,
״לא, אני...״ נעצרתי כאשר פתאום הבנתי שאני באמת לא זוכר, שאני באמת לעולם לא עצרתי לחשוב מאיצה אני יודע את זה,
״יש לך חוש לצדק רפאל וניחנת ביכולת לראות ולשמוע את האמת, לחוש אותה, ניחנת ביכולת להרגיש ולראות את רוח המת וביכולת להחזיר להם את הנראות והמשמעת אפילו אם למעט, אתה באמת לא יודע מי אתה ילדי?״ יכולתי להרגיש את העיניים עליי אבל זה לא עניין אותי כרגע, כל מה שעניין אותי היה לדעת על מה היא מדברת, הנדתי בראשי לשלילה בחזרה לשאלתה, מחכה לתשובה שלי,
״אתה הוא רפאל טריט, ובנוסף להיותך נסיך הכתר אתה גם נכדה היחידי שחי כרגע של השופטת הראשונה, אחת המייסדות של אי המשפט, והמפקדת על האי כולו ועל המשפטים בפועל, אתה הוא נכדה היחידי והיורש לכס השופט, כס השופט שנכון לכרגע מתמלא במקום של שופטים אחרים עד שהיורש הראוי יחזור לביתו, עד שאתה תגיע ותדרוש את מה שראוי לך בדם, בכבוד, ובשושלת משפחתית״
YOU ARE READING
Royal sacrifice/הקרבה מלכותית
Romance״בעולם כמו שלנו, בעולם שאני נולדתי אליו קיימים שלושה סוגים של דם, שלושה סוגים של עיניים- האדום- חסרי הכוחות שממלאים את הממלכה בטוב וביופי שלהם, שחיים תחת שליטת המלוכה אבל גם זה משתנה מזמן לזמן מאחר שאבי הוא המלך הטוב והרחום שהממלכה אי פעם ידעה. הכחו...
