Royal sacrifice/הקרבה מלכותית

אסטרה(7)

״קדימה, תעשי את זה״ סבי שון דחק בי כאשר הנחתי יד על ידית הדלת למשרדו של אבי ופתחתי אותה, קוטעת את דבריו של אבי לרפאל, עיניי שניהם פנו אליי ואל סביח שעמדו מאחוריי וסגרו את הדלת מאחורינו,
״התעוררת״ אבי נראה מעט בהלם מכך וישר לקח אותי לחיקו והניח נשיקה חמה ואבהית על מצחי, לאחר מכן הביט לעיניי ושאל בקול רך, ״את בסדר? את רעבה? צמאה? אני אבקש שיביאו לך אוכל, את רוצה אולי שוקולד? יש לי במגירה?...״
״אבא אני בסדר ואכלת הרגע עם סבא גבריאל וסבא שון״ קטעתי את דבריו ובתגובה הוא שיחרר נשימה עמוקה ועצורה מגופו,
״אני שמח לראות אותך נסיכה קטנה״ אמר רפאל ממקומו בשולחן ונעמד תוך כדי שנעץ את עיניו בשלי וחיוך קטן אך נראה הופיע על שפתיו,
״גם אני שמחה לראות אותך נסיך האופל״ גיחוך יצא מפיו למשמע הכינוי הישן אבל גם נסיכה קטנה נחשב לכינוי ישן מאוד מצידו אז מותר לי,
״למה את כאן ילדתי?״ אבי שאל לאחר שהוביל אותי למקום הישיבה הקבוע שלי בשולחן ושישב בעצמו יחד עם סביי,
״שמעתי שיש פגישה בעניין החטיפה, מה שזה אומר שיש פגישה בעניין שלי אז החלטתי להצטרף וסבא וסבא חשבו שזה רעיון טוב״ אמרתי לעבר כולם בחיוך גדול והעפתי מבט לרפאל עקב הגיחוך שלו, לא גיחוך מזלזל אלא יותר מצחוק אמיתי מהול בחוסר אמינות,
״את מתכוונת ששמעת על הפגישה מסבייך או מהדרך שבה צוטטת לי ולהוד מעלתו, אביך, ממש לפני כמה דקות? שלושים לכל היותר״ סיים את דבריי ואני הייתי בשוק, לא ידעתי מה לענות ורק הסתכלתי על אבי שהרים גבה ומיד התגוננתי בפניו,
״אני בחיים לא הייתי...״ לפני שהספקתי לסיים את דבריי רפאל השיב,
״אז העין שראיתי מציצה דרך החור מנעול בדלת בעצם לא יחצה שייכת לך? מוזר, יכולתי להישבע שהיא נראתה מוכרת״ רק מהמחשב שנתפסתי ועכשיו הם מודעים לכך ששמעתי את השיחה, את הבקשה של רפאל מאבי גרמה לי להסמיק עד שורשיי שערותיי ועד כפות רגליי,
״אז שנשאל את אסטרה מה דעתה על השיח הקודמת שלנו או שנחכה עם זה?״ רפאל שאל והביט עם עיניו לתוך עיני אבי, המלך של הממלכה שיכול לזרוק אוצו במילה אחת לצינוק, ובמקום זאת הוא ענה בקול רגוע ומחושב לעברי,
״רפאל ביקש את ידך, אני אמרתי לא, אבל הוא העלה נקודה חשובה, אלה החיים שלך וההחלטה שלך, אם תרצי נישואים עם נסיך הכתר של טריטון אז תהיה לך את ברכתי ביתי, אבל אתה...״ דיבר עליי וגרם לעיניי לפעור ממילותיו עד שפנה לרפאל, מה שגרם לפי להישמט לרצפה גם כן, ״אבל אתה תזדקק לעבוד קשה מאוד בשביל ברכתי, אני לא מתכוון לכסף ולא לנאמנות שלך, אני מתכוון לאהבה שיש לך כלפי הבת שלי, אתה תצטרך להוכיח לי שהיא היחידה, הראשונה, ואהובה האחרונה שלך כי אם אני אגלה שאתה מעוניין בנישואים האלה רק בכדי ליצור קשרים חדשים ובשביל להדיח את אביך מתפקיד המלך אז להיזרק לצינוק תהיה הבעיה האחרונה שלך כי אני אהיה זה שאבוא אליך״ רפאל הנהן למילותיו ומבלי להסס ובקול יציב ענה לאותו מלך שזה עתה איים עליו במוות ודאי, וכואב סביר להניח, כי אני מכירה את אבי ויודעת שמשפחה באה לפני הכל בשבילו בעיקר שזה נוגע לילדה שלו שנחטפה פעם אחת וחזרה,
״אם אני אפגע בה אדוני אתה לא תצטרך לבוא אליי, אני אסגיר את עצמי בפניך ואתחנן לסליחתך כיוון שזה אומר שצדקת, שבאמת לא הייתי טוב בשבילה והדבר האחרון שאני רוצה זה לגרום להרגיש רע או מנוצלת כמו שרמזת״ רפאל ענה לאבי וגרם לעיניי לעבור אליו במהירות, חייכתי חלושות והנמכתי את ראשי קלות לנוכח הסומק שלי,
״אז אסטרה, יש לך תשובה בשבילי?״ ענה אבי,
״אני... זאת אומרת...״ לא ידעתי מה לענות, כן, רציתי לצעוק כן ולהגיד שאנשי לו אבל בו זמנית נזכרתי בכך שאני בסך הכל בת שבע עשרה וצריכה קצת יותר להכיר את בן זוגה לפני כן, ״אני צריכה זמן, אני יודעת כבר מה התשובה שלי ואני בטוחה בה אבל אני צריכה זמן יותר להכיר אותך רפאל״ פניתי אליו, ״הצלת אותי באותו יום ממה שהיה עתיד לקרות... אני הכרתי אותך במהלך החצי שנה הזו אבל הכרתי את הילד רפאל, לא את נסיך הכתר, לא את הגבר שגדלת להיות, אני אשמח להכיר אותך בזמן הזה, ואז נוכל לדבר על נישואים וחידוש קשרים ישנים בין ממלכות״ עניתי לעברו של גבריאל שחייך חיוך אמיתי שיכולתי לדעת לפי האופן שבו החזיק את ידי, נשק לה ברכות תוך כדי שהביט לעיניי ורק אז אמר,
״אני אחכה גם מאה שנים אם זה מה שיידרש בשביל שתיהי שלי...״ לחש בשקט רק לעברי למרות שכולם שמעו ומהצד יכולתי לראות את העיניים של אבי ושני סביי עוברים בינם לבין עצמם כאילו מרגישים לא בנוח שהם נוכחים בשיחה האישית שלנו, וזה מה שזה היה באמת, רק שלנו.