״קומי נסיכה שלי, תתעוררי״ קולו של רפאל החזיר אותי מהתנומה הקצרה שלי והרגשתי את תזוזות הספינה מעל המים, רעש הגלים המתנפצים על העץ הכבד היה רועם ומים ניתזו על הדק של הסיפון הראשי,
״הגענו?״ שאלתי ונעמדתי לידו, ידיו החזיקו במותניי בזמן שהבטתי קדימה לעבר הממלכה המוכרת עד כאב,
״הגענו״ אמר בקול שהכרתי טוב מאוד, אמר בקול של מלחמה,
״תוריד הוגן״ קולי יצא כפקודה ולפני שהספקתי לבקש סליחה על כך הוא עשה כדברי, לא לפני שאמר,
״פקודתך היא רצוני מלכה שלי״ נשק לראשי והוריד את העוגן הכבד לים העמוק והסוער, התקרבתי לסוף הסיפון ויכולתי לראות את ספינת השופטים לא זזה ממקומה מכיוון שחוטים רבים קשרו אותה למעגן, לא חוטי זהב מכובדים כמו שלהם, אלא חוטים חומים ואפורים שלא משאירים כל צל של ספק שמישהו אחר היה בספינה ועגן אותה למעגן,
״מה עכשיו?״ שאל רפאל והביט לאותו מקום כמוני, מבין בעצמו את חומרת המצב,
״עכשיו ניתן לכוח של הטבע לשחק בשבילנו במשחק״ אמרתי והרמתי את ידיי, הרגשתי את הכוח השורף זורם בורידיי, בעורקיי, הרגשתי את גבי מתחמם וראיתי מזווית עיניי את האש עוטפת את גבי. ונותנת לי כנפיים של עשן ואש,
״אני קוראת לטבע האש לעקיף את הארמון, אני קוראת לכוחה של האש החזקה, ההרסנית והמחייה מכל להיות המפרידה בין הארמון לבין הממלכה כולה, לדאוג שאין יוצאים ואין נכנסים בדרך הגבול״ כאשר מילותיי סיימו לצאת מפי רעם השמע מהשמיים ופגע ישירות על אדמת הארמון ואש החלה להתפשט במקום, מקיפה את הארמון כנדרש ממנה,
״אני מבקשת מכוח המים, מהים שמתחתינו לדאוג לכך ששום ספינה לא תצא או תיכנס למעגן של טריטון, ששום ספינה לא תצליח לצאת מה מעגן ללא רשותי״ הוספתי בקשה לים העמוק שנמצא מתחתינו ולפי הגלים שייצבו את הספינה שלנו והתנפצו על סירות אחרות שניסו לצאת מהמנגו הנחתי שזה עובד,
״תודה ים יקר, תודה אש יקרה״ דאגתי להודות לכוח הטבע כמו שלימדו אותי, ׳הכוח הזה לא כמובן מאליו אסטרה, תמיד תידאגי להודות לו כאשר סיימת את מעשייך׳
״ואוו...״ לחישתו של רפאל נשמעה באוזני ונשיקה הונחה על ראשי, ״את מדהימה אותי בכל פעם מחדש״ אמר ועכשיו הנשיקה הונחה על צווארי, ולאחר מכן סובב אותי והניח נשיקה קצרה על שפתיי אך אני לא הייתי מוכנה לשחרר את ראשו ונשקתי לו בחזרה בזמן שמשכתי את פניו אליי, לא יכולתי לשחרר ממנו גם אם רציתי, בפעם הראשונה מאז שיצאנו הפחד התגנב לליבי והמחשבות על מה אם רפאל ייפגע? נכנסו למוחי בדרך לא רצונית אבל לא הייתה לי שום דרך להוציא אותן עכשיו,
״לא יקרה כלום, אנחנו ביחד בזה, תמיד״ אמר כקורא את מחשבותיי,
״תמיד״ אמרתי ואת ידי הרמתי לאוויר בזמן שהחזקתי את ידו, ״תתכונן״ אמרתי בחצי חיוך ורפאל הרים חצי גבה,
״למה?״ שאל אך לפני שעניתי הוא הבין לבדו מפני שמשב רוח קריר עטף את שנינו וביחד הרים אותנו מעל רצפת הסיפון ועזר לנו לרחף באוויר ובקלילות, פניו של רפאל לא הפסיקו להיות מופתעות ושמחתי על כך, שמחתי שאני לא מפסיקה להפתיע אותו, אני מניחה שזה סימן טוב, חולצו זזה ברוח ונצמדה אליו מדי פעם, גורמת לשריריו להיראות דרך החולצה הלבנה,
״קדימה מלכתי, יש לנו מלחמה להגיע אליה״ אמר רפאל בחצי חיוך קל ויודע דבר, עם הרמת גבה קלה ובלתי מורגשת לעין לא מיומנת, הוא החזיק בידי ומשך אותי אליו, וביחד המשכנו לרחף על פני הרוח, עד לאדמת טריטון.
YOU ARE READING
Royal sacrifice/הקרבה מלכותית
Romance״בעולם כמו שלנו, בעולם שאני נולדתי אליו קיימים שלושה סוגים של דם, שלושה סוגים של עיניים- האדום- חסרי הכוחות שממלאים את הממלכה בטוב וביופי שלהם, שחיים תחת שליטת המלוכה אבל גם זה משתנה מזמן לזמן מאחר שאבי הוא המלך הטוב והרחום שהממלכה אי פעם ידעה. הכחו...
