Royal sacrifice/הקרבה מלכותית

רפאל(3)

עיניה הורודות הביטו בי מתוך האפילה הבלתי נגמרת של הצינוק, הייתי בן תשע...

אחד העונשים האהובים על אבי היו לגרום לי לרדת לצינוק שבו האופל שורר ולשבת שמה במשך שעה יחד עם כל האנשים החצי חיים הנמצאים שמה, רק שהפעם כשירדתי היא הייתה שמה, יושבת באמצע כל האפילה ולא זזה, רק עיניה שממצמצות העידו על כך שהיא חייה, ישבתי מולה על הרצפה הקרה והמאובקת ונלחמתי בדחף לשאול לשלומה, הדבר האחרון שהיה חסר לי זהו השוט של אבי,
״מה שלומך?״ הופתעתי כששאלה אותי בזמן שהיא זו שמאחורי הסורגים,
״את שואלת אותי?״ שאלתי את מה שבמוחי,
״אני אולי מאחורי הסורגים אבל אתה זה שאבא שלו מכריח אותי לשבת כאן בחושך״ ענתה בקול המתוק והקטן שלה,
״אני לא מפחד מהחושך, האפילה זה מה שבאמת צריך לפחד ממנו״ עניתי לעברה,
״את בן תשע לא?״ הנהנתי לעברה, ״אתה לא אמור לדבר ככה בדיוק כמו שאני בת חמש ולא אמורה לשבת כאן ולהיות שייכת לממלכה ולא להוריי״ כוח נשבר לקרת הסוף וליבי נמחץ,  דמעה איימה לזלוג מעיניה ולא יכולתי לתת לזה לקרות, קמתי מרגלי ופתחתי את התא למרות שאסור לי ומיהרתי לנגב את הדמעה,
״אל תיבכי, זה מה שאבי רוצה, אם תישברי הוא יהיה כל יכול עם הכוחות שלך״ לא ידעתי מה אני אפילו מבקש ממנה אבל ידעתי שאם תישבר התוצאות יהיו קשות על כולם,
״אני רק בת חמש! למה אסור לי להישבר!?״ צעקה ועשיתי את מה שהרגשתי לנכון למרות גילינו הצעיר ושני הצדדים של המלחמה, נשקתי נשיקה קלה לשפתיה, כזו שאפילו לא מחשיבים כנשיקה אבל בשבילי זה היה הכל,
״תעשי את זה בשבילי ואני מבטיח לך שבהזדמנות הראשונה אקח אותך חזרה לנוורדור״ ביקשתי ממנה,
״איך תעשה את זה?״ שאלה ולמרות החושך יכולתי לראות את עיניה הנוצצות ולחייה הסמוקות מהנשיקה,
״כי אני אעשה הכל בכדי להגן עלייך...״ ובלחיצה זו קמתי ממקומי לידה ורצתי החוצה מהתא, והחוצה מהצינוק...