אהבה ישראלית אמריקאית -1-

3-ניקולאס

אחרי שאני ואריאל ואמילי ישבנו בקפטריה,והיה כיף.
הצעתי להן לבוא למשחק הרוגבי שיש לי ולנבחרת,אני בנבחרת הזאת כבר שנתיים.
אני אריאל ואמילי קיבלנו אישור יציאה לצאת לעיר,החלטנו ללכת לחנות בגדים ואחר כך תקליטים.
כי מי לא אוהב מוזיקה.
אנחנו נכנסים לחנות הבגדים,הבנות התחילו את השופינג הזה עוד לפני שאני נכנסתי.
תסבירו לי למה בנות רצות לחנות בגדים?.
זה לא שאווה הייתה עושה את זה,זה עם מטורף שרק מבזבז כסף.
אמילי הולכת לכיוון השמלות,ואריאל לכיוון החולצות והמכנסיים.
סטייל שונה=החברות הכי טובות.
אני הולך לכיוון אריאל,אני לא מעוניין לראות שמלות שאמילי בוחרת.
"יש לך טעם טוב בבגדים מאשר לאמילי" אני אומרת בגיחוך והיא מבולבלת.
"למה?היא מתלבשת דיי יפה דווקא" היא אומרת ומרימה לה,בדרך כלל בנות לא מחמיאות על בגדים של אחרים.
"אני לא בקטע של שמלות,חוץ מאירועים נשפים וחתונות" אני אומר,היא עושה פרצוף  חמוץ וחוזרת לבחור בגדים.
אחרי חמש דקות שהם היא בחרה שני מכנסים ושלוש חולצות היא הלכה לתאי המדידה.
אמילי הלכה לחנות אחרת,זה אומר שרק אני ואריאל.
אריאל נכנסת לתא המדידה,אני מחכה בחוץ מחכה לכל השאלות של בנות כמו "זה יפה?" "זה לא צמוד מדי?" "תגיד את האמת" וכל זה,זה מעצבן כל פעם מחדש,אווה תמיד עושה את זה.
נכנסה מישהי לחנות,היא הייתה מוכרת לי ממש,זאת לא אמילי בטוח.
אווה.
פאק פאק פאק פאק פאק פאק.
מה אני עושה?!!.
היא מסתכלת על כל החנות,כאילו היא ידעה שאני כאן.
היא מתקרבת לעברי,מבטה נעוץ בי,אני פשוט לא עושה כלום.קפוא.פשוט קפוא.
"הכל בסדר?" אריאל יצאה מהתא מדידה עם הבגדים שהיא לקחה למדידה,היא צוחקת עליי.
סליחה,על הפרצוף שלי.
הצחוק שלה כל כך מתוק,הצליל הזה גורם לי לפרפרים.
הלשון שלי נבלעה,היא לא מצליחה לדבר.
מצד אחד יש את אריאל,שמודדת בגדים.
ויש את אווה שגילת שאני לקחתי את אריאל ואמילי לחנות בגדים.
אווה תרצח אותי בעודי חיי.
"ניקולאס סמית',מה לעזאזל אתה עושה פה עם הזונה הזאת" היא ירקה את המילה זונה,היא לא אמרה,היא ירקה את זה.
"איך את מעזה לקרוא לי ככה,את נראת כמו מוצצת" אריאל החזירה לה,הילדה הזאת לא פרייראית.
"בנות בואו נרגע,אווה אני רק ידיד של אריאל,אני לא בוגד בך אני להפך אוהב אותך יותר מדי" אמרתי ונישקתי לה.
אריאל כיחכחה בגרונה והפסקתי לנשק אותה.
"אני אלך לשלם וישאיר אותכם להמשיך בכל הקוצי מוצי" היא אמרה ונכנסה לתא מדידה להתלבש בבגדים שלה.
"אתה נורמלי?!" אווה שאלה אותי ופניה נהיו אדומות מרוב כעס,מה יש לי להגיד? אני אוהב אותך אווה,אבל אריאל היא רק ידידה',ואגב אני כן נורמלי.
"אווה נו תפסיקי עם זה אני אוהב אותך" אמרתי לה ונישקתי את שפתייה.
הסתכלי על עבר הקופה,אריאל לא הייתה שם כנראה היא הלכה.
אני מגיע לקמפוס,אווה יוצאת מהרכב והולכת לכיוון החברות הכלבות שלה.
אני רואה את אריאל נכנסת לתוך השער של הקמפוס, רק עכשיו היא הגיעה? מוזר.
אני יוצא מהרכב ורץ לכיוונה.
"היי" אמרתי והיא המשיכה ללכת,מתעלמת כאילו אני בלתי נראה.
"אריאל תעצרי שנייה" אני צועק עלייה והיא עוצרת,היא הולכת מהר.
"מה קרה?למה את בורחת ממני?" אני שואל והיא נאנחת.
"אולי לקחת אותי לחנות בגדים,הבטח לשלם עליי והבטחת יום כיף עליך,אז הינה שילמתי 200 שקל על מכנס וחולצה לא נשאר לי כסף למונית וגם אני לא עולה על מוניות מהפעם הקודמת שעליתי על מונית בעיר הזאת,ולמה מונית עולה 100 דולר על נסיעה של כמה דקות?אז הלכתי ברגל,הינה מרוצה?" היא ירקה את כל מה שהיא אמרה בזעם.
"אני מצטער אין לי מה להגיד,להחזיר לך 300 דולר?" אני שואל ופרצופה רק מתרגז.
"אני לא לוקחת כסף מאחרים,נשאר לי רק 300 דולר לחודשיים האלה,אז חנויות לא יהיו בשבילי" היא אומרת ואני לא מבין.
"ההורים שלך לא מביאים לך כסף? או חיסכון?" אני שואל והיא משפילה את מבטה.
"אני לא גרה בארצות הברית" היא אמרה והבנתי.
"מאיזה ארץ את?" אני שואל והיא שותקת כאילו לא שאלתי אותה משהו,מה הבעיה להגיד מאיפה היא.
"אני.....אני..אסור לי להגיד" היא גמגמה,פרצופי אראה בלבול.
"למה?אני לא שופט אף אחד" עם היא סומכת עלי היא תספר לי.
"כבר שפטו אותי על זה" היא אמרה ואני חייכתי עליה בשביל שתאמין לי.
"תספרי לי,זה יהיה הסוד שלנו" היא הרימה את ראשה,העיניים הכחולות האלה עוד יהרגו אותי.
"אני מישראל,אני....יהודיה" היא לחשה והשפילה את מבטה עוד פעם.
"מי שפט אותך בגלל זה?" אני שואל אותה והיא פותחת את הפה וסוגרת,הצחוק שלה התחיל להתגלגל באוויר.
"אתה זוכר שלקחת אותי לקמפוס?" הנהנתי "הייתי על מונית,אבל הנהג זיהה את השפה שבא דיברתי עם אמא שלי" היא אמרה בציחקוקים,הצחוק שלה ממכר.
"אריאל מילר יהודיה?" נשמע קול מאחוריי אריאל,זיהיתי את הקול הזה.
אווה.
אווה לא הייתה מעריצה של הדת היהודית,כנראה שחברות בניהם לא תקרה.
"אני לא מאמינה שהכניסו לפה יהודיה מסריחה שלוקחת חברים,את רוצחת אנשים חפים מפשע? או שאת תמימה" אווה אמרה ואריאל התחילה לבכות.
אני לא אחד שמתערב בין ישראל לארצות שלא אוהבות את ישראל,זו כבר החלטה של צדדים ופוליטיקה.
"אווה תעזבי אותה" אמרתי והיא נעצה בי מבט.
"לעזוב אותה ניקולאס?לעזוב?אתה בצד שלי או שלה" היא אמרה,לבחור בין אווה לאריאל זה כמו לבחור בין אמא לאבא,אבל כמובן שזאת תהיה אמא,שבמקרה שלי זאת אריאל.
"אווה תעזבי אותה,מה הבעיה שלך עם יהודים?לפי דעתי הם רק מהגנים עליהם מפני מלחמה" הסברתי לה את דעתי על הארץ והדת שבה אריאל נולדה בה.
אריאל הלכה לכיוון הקמפוס שבו החדר שלה נמצא,ראיתי בעיניים שלה את הדמעות.
לפעמים קשה להיות יהודי,זה לחיות בסכנה ומוות ועל כלום,הרבה שונאים את הישראלים והיהודים.
"מה יש לך אווה?מה זה משנה לך איזה דת היא? צעקתי עליה והיא קיבלה שוק.
"למה אתה איתה?אתה מאמין בישו,אתה לא מאמין בה'" היא צעקה עלי בחזרה.
מה זה משנה במה אני מאמין?אני לא מזלזל באנשים אחרים בגלל שהם מאמינים במישהו אחר.

אחרי ריב עם אווה אני החלטתי ללכת באמצע הריב לחדר שלי.
בגלל שאני תלמיד פה אז יש לי חדר פרטי.
אחרי היום הזה שהיה אמור להיות יום כיף עם ידידה קיבלתי ריב עם החברה שלי על הידידה שהיא לא מאמינה במישהו שאני ואווה מאמינים.
אווה החליטה לאיים עלי ועל אריאל שלא הייתה נמצאת בריב.
היא החליטה לאיים שהיא תספר לכל הקמפוס על מה שאריאל.
לפי דעתי יש ממש בודדים שהם יהודים או ישראלים,לא הרבה מכירים אותם.
אני לא אתן לאווה להפיץ את זה בלי שאריאל תרצה או לא תרצה.
היא יהודיה גאה,ואני שמח שזה לא עוצר אותה לעשות דברים