אהבה ישראלית אמריקאית -1-

אפילוג

אריאל-

"ברוכה הבאה לעולם אוליביה סמית'."
אני לא מאמינה שלידה שלישית.
"גאה בך כל כך סוכריה שלי!כל כך!" הוא נישק את ראשי.
כל הבטן שלי כאבה.אני לא סובלת את זה עוד פעם.
אחרי כמה דקות לוקה,אמילי והבנים נכנסו לחדר לידה.
"אמאאא." הבנים צעקו אבל לחשתי להם להיות בשקט.
לוקה הרים אותם והם התיישבו לידי במיטה.
"זה בן או בת?" נואה שאל.נואה הוא הילד השני.
"זו בת.אתם תשמרו עלייה?" שאלתי אותם והם הנהנו.
"אנחנו נהבן עלייה.כמו ילדים בלודים!" נואה אמר ונתניאל או בקיצור ניית'ן הנהן להסכם.
הסתכלתי על ניקולאס שלא מפסיק להתרגש שיש לו ילדה עכשיו.
הוא נישק את שפתיי והזיז את שיערי למאחורי אוזניי.
"איכככככ," הבנים צווחו בגועל וניקולאס הרים את שניהם ודיגדג אותם.
"למי אמרתם איכס?למי?" הם צחקו.הייתי ממש שמחה שיש לנו ילדים בריאים וכל היום רק צוחקים.
אוליביה התחילה לבכות וכולם שתקו.
"היי קטנטונת.אמא פה,את לא צריכה לבכות." ניסיתי להרגיע אותה אבל הבכי לא הפסיק.
למה ציפיתי זו תינוקת בת כמה שעות.
"זה בללנו?" ניית'ן שאל והנדי בראשי.
"ממש לא! היא תינוקת,היא בוכה הרבה," הסברתי לו והוא השפיל את ראשו.
נתתי את אוליביה לניקולאס והרמתי את ניית'ן ונואה.
"אחותכם תינוקת,זה אף פעם לא יהיה בגללכם.בגלל שהיא רק לפני כמה שעות נולדה היא בוכה הרבה.זה ממש לא בגללכם," ניסיתי להסביר להם שאם היא תבכה זה אף פעם לא יהיה בגללם.
"אתם רוצים לאכול?" שאלתי אותם והם צעקו כן בהתרגשות.
"אני מבינה שיש כאלה שלא האכילו אותכם?" הם היו נראים רעבים לאוכל אבל כנראה לוקה ואמילי שרפו את האוכל.
"שרפתם לי את המטבח?" שאלי והם הרימו ידיים כאילו הם מול משטרה והנידו בראשם.
"תרגעי ארי.איך נשרוף מטבח? זה התפקיד שלי! היא הכינה להם אוכל!" הוא האשים את אמילי ונאנחתי.
"מה נתת להם אדמונת?" הרמתי גבה והיא הייתה מובכת.
"ממ...תק..ים." אוי ואבוי לי.
"נו באמת! רציני? מי נותן ממתק בלי אישור של הורים אמילי? עכשיו הם ידעו לבקש ממכם רק ממתקים.איזה דוגמה זאת?!" הרמתי את קולי ונאנחתי שוב.
"דוגמה שממתקים יותר טעימים מירקות אמא אריאל!" לוקה אמר והתעצבנתי.
לפעמים זו התמודדות שלי שיש את זוג החברים שאין להם ילדים משלהם.
אבל אמילי ולוקה זה באמת צרה צרורה.
מה הם יעשו שיהיה להם ילדים?! הם צריכים אנשי מקצוע זה יהיה בטוח.
"את מעדיפה שיאכלו אוכל לא אכיל?שאי אפשר לעכל אותו?" אני מעדיפה שיהיה שרוף.
"אמא אללנו קצת." לפחות הם אכלו קצת.
"כל הכבוד." הייתי גאה שהם מבינים את כמות הממתקים שמותר להם.
אחרי כמה שעות הגענו לחדר מנוחה של יולדות.
הבנים כבר נרדמו ואמילי ולוקה היו צריכים ללכת כי הם עסוקים.
אני לא נכנסת לחיי המין שלהם.
"מה הסיכוי שהם השאירו בלאגן כמו בפעם הקודמת?" הייתי מודאגת.
פעם קודמת יצאתי עם ניקולאס למסעדה כדייט ושחזרנו ראינו את ארבעתם ישנים על הספה והכל מפוזר בבית.הכל היה בלאגן.
הם גם בסוף לא סידרו.אני הייתי חודש שני והיה לי קשה להרים.
"אל תדאגי,לא יקרה כלום." נאנחתי ולקחתי את אוליביה והיא התחילה לבכות.
הבנים קמו וצעקו 'שקט' .
הייתי עייפה ותשושה.עוד שנייה נרדמתי בעצמי עם אוליביה עליי.
ניקולאס לקח ממני את אוליביה שהבין שאני על סף שינה.
קמתי וראיתי שנואה וניית'ן לא פה.כנראה הם בבית עם לוקה ואמילי.
"איפה היא?" שאלתי שלא ראיתי את אוליביה.
"לקחו אותה לבדיקות." ניקולאס הרגיע את הלחץ שבי.
"אז נשארנו לבד?" שאלתי בחיוך מתגרה והוא הנהן.
הוא נשכב במיטה ושמתי את ראשי על חזו.עדיין הרגשתי עייפה ותשושה.
בכל זאת אני אישה אחרי הריון.
הוא ליטף את כף ידי והכניס את ידו השנייה בתוך החליפה של בית החולים המוזרה הזאת.
הוא ליטף את בטני והרגשתי שהחרמנות מגיעה.
"אתה מתגרה בי?!"
"אולי..." הוא חייך והתחלתי להיות חרמניות סופית.
פאק הוא מענג לי את הבית וזה מחרמן.
לקחתי את ידו לכיוון הכוס שלי.
הוא שפשף את ידו באיברי וגנחתי בקשט כדי שלא ישמעו אותי.
"תפסיק.ישמעו אותנו!" ניסיתי לגרום לו לעצור את מה שהוא עושה.
"אז ישמעו,לפחות ידעו שאת שלי והרופא המניאק הזה יפסיק להסתכל על הציצים שלך." הוא שפשף את איברי חזק יותר ואני עוד מעט גומרת.
"אתה עצבני יותר מדי ואני גומרת יותר מהר."  גנחתי וגמרתי ישר. התפרקתי בזרועותיו והוא הוציא את ידו וליקק את האצבעות.
"גן עדן למתיקות." הוא מצץ את אצבעותיו כדי לטעום עוד מגמירה שלי.
שאנחנו נחזור הביתה אני חייבת אותו בתוכי.
"גברת סמית'?" אחת האחיות נכנסה ובחנה אותנו.
היא בעיקר הסתכלה על ניקולאס והתעצבנתי מאוד.רתח לי הדם.
"כן? אגב אני פה," הרמתי את ידי כדי שתראה.
"הפנים האלה של גבר ואת קראת גברת.וזה בעלי,אז תורידי את העיניים שלך כי הפלרטוט שלך לא יעזור." היא השפילה את ראשה מרוב בושה שקלטתי אותה.
היא מפגרת בכוונה? היא רואה שאני עליו ואני אחרי לידה אז היא חושבת שהוא פנוי?!
"אני לא ניסיתי כלום.אני רק צריכה לקחת ממך בדיקת דם כדי לשחרר אותך מחר בצהריים." הלא ניסיתי כלום עושה אותה מפגרת יותר מאשר להסתכל עליו.
היא התקדמה ושמה את המחט בוריד שלי וחיכיתי שזה הסתיים.

אחרי יום-

חזרתי הביתה.תודה לאל.
היה גיהינום בבית חולים,בעיקר האחיות שרק הסתכלו על ניקולאס.
רציתי למשוך להן בשיערות.
שנכנסו לבית הכל היה בלאגן.
הצעצועים היו מפוזרים.המטבח היה מלא באוכל ותבלינים וקופסאות שהיו מפוזרים.
אוי ואבוי לי.
"לוקה קופר! ואמילי מרקס!" הם קמו ובחנו אותנו.
"מה אתם עושים פה?" הם שאלו כאילו הם לא ידעו.
"רצינו לנקות אבל כולנו נרדמנו כולנו.הבנים הלכו לישון במיטות." אוי ואבוי לי הם גם ישנים צהריים. עכשיו הם לא ישנו בלילה ויהיה רק חפירות.
"מספיק יש לי עוד תינוקת על הראש ואתם זה עוד חמש ועוד הבנים.אני מרגישה שיש פה שמונה ילדים שאני רק אחריכם! בבקשה תפסיקו אני אחרי הריון ויש לי שניי בנים קטנים גם לטפל בהם.אתם מסדרים את כל הבלאגן! ואין לכם עיסוקים! כולנו יודעים שסקס זה לא עיסוק!" צעקתי עליהם ועוד שנייה קרסתי ברצפה מרוב עייפות.
"אנחנו מצטערים אריאל." הם סלחו והתחילו לנקות ולהרים הכל.
שמתי את אוליביה במיטה ובחדר שלה והלכתי לחדר שינה כדי לקרוס על המיטה.
אחרי שעתיים אמילי נשכבת לידי ואני מסתובבת אלייה.
"דבר אחד אני ממש לא רוצה לדעת מה המיטה הזאת עברה שאני נשכבת בצד של ניקולאס ודבר שני את לא שמה לב שאת עצבנית ועייפה ממש?" ממש לא ידעתי.
"ברור שאני עייפה ועצבנית.אני הייתי בהריון! ההורמונים עדיין אצלי! לצערי," הסברתי לה ביותר מובן והיא הנהנה.
"אגב המיטה הזאת עברה פחות ממה שאת ולוקה עושים זה בטוח," אמרתי וצחקנו ביחד.
"האמת אני ולוקה בקושי מדברים.אני לא יודעת מה עשיתי אבל אנחנו בקושי מדברים." ראיתי שעצוב לה.לוקה הוא אהבת חייה,היא אהבה אותו יותר מאשר את כולם.היא סיפרה לו את סיפור חייה והוא היה הראשון.
כואב לי לראות שאמילי עושה ואמרה הכל בפנים של לוקה והוא עדיין מכאיב לה בלב.
"זה יעבור.אתם תדברו.האהבה שלכם חזרה מאוד." הם מדברים מחר זה יהיה בטוח!.
"אני מקווה." אני מקווה גם בשבילה.
אחרי כמה שעות אמילי ולוקה הלכו והבנים חזרו לישון במיטה שלהם עכשיו הכל יהיה רגוע.
ניקולאס יצא מהמקלחת ופאק כמה זה סקסי.
"אוהבת את מה שאת רואה?" גיחכתי והוא קרץ לי.
הוא שם בוקסר ונכנס למיטה. הוא קירב אותי אליו ונשמתי את ריחו.
"אני אוהב אותך מאוד סוכריה.מאז ומתמיד!" עליתי מעליו ונישקתי אותו בפראות.
פאק כמה התגעגעתי לשפתיים העסיסיות שלו.
הדלת נפתחה אבל התעלמתי.
"איכככככ," הבנים צעקו וצחקתי.
"למה נכנסתם לפה?" הם עלו למיטה והתיישבו.
"כי אנחנו רואים מפלצות בחדר." עוד פעם המפלצות.
"אין דבר כזה מפלצות.בואו נקח אותכם לחדר שלכם." ירדתי מהמיטה אבל הם הנידו בראשם.
"לא!" הם צעקו ביחד ועליתי למיטה.
"אז אתם רוצים לישון פה?" ניקולאס שאל והם הנהנו.
"אבל שגם אוליביה תהיה פה.אנחנו רוצים שכולם יהיו פה." הם נשכבו במיטה וניקולאס הלך להביא את הקטנטונת של הבית.
אחרי כמה זמן כל הילדים נרדמו חוץ ממני וניקולאס.
"אתה מאמין שאנחנו הורים?נשואים?ונשאר ביחד לתמיד?" לפעמים לדעת שכל יום זה לקום עם ניקולאס סמית',הבן אדם שרק לקח אותי לקמפוס כי הורידו אותי מהמונית.
איך מנהג אנטישמי שאפשר להגיד שהפגיש בנינו הפכנו להורים לשלושה ילדים!.
"אמרתי לך,את ואני נגד העולם." הוא תמיד צודק.
"עד שהמוות יפריד בנינו!"

אתם קולטים שהספר של ניקולאס ואריאל הסתיים? רק אני בהלם? אתם בטח כבר יודעים!!!!! אמילי ולוקההההההה כבר בפתחחחחח.
אגב בספר של אריאל וניקולאס היו השמטות בספר שלהם שקשור לאמילי ולוקה.
שווה לדעת איזה השמטות לא היו בספר של ניקולאס ואריאל ובספר של אמילי ולוקה יהיו את כלללללל הפרטים של הספר שלהם.
תודה ל- shacharbooks שתמכה בי בכל הדרך💜
ועזרה לי לכתוב חלקים מהפרקים.
ותודה לכל הקוראים המקסימים שלי💜💜💜