אהבה ישראלית אמריקאית -1-

15-ניקולאס

אני מרגיש משהו זז.
אני פותח את עיניי ורואה את אריאל שצמודה לחזי.
אני מקרב אותה יוצר קרוב,אני מצמיד את ראשי לצווארה בשביל להריח את ריחה הממכר.
זיכרונות מאתמול מילאו אותי בעצב.
מה שהולך בקמפוס נוראי,אני באמת לא מבין מאיפה הרוע להרביץ ולקרוא לילדה שרק רצתה לחוות חוויות היא מקבלת את המילה זונה.
"לפחות יש לך אותי בכל הסיוט הזה." לחשתי לה ועייניה נפתחו.
היא הסתובבה וראשה נצמד לחזי,ראשה מתחכך בחזי.
אני מוציא גניחה קטנה ואריאל מגחכת.
"את צוחקת עלי סוכריה?!." התחלתי להתגרות בה,שאני מתכוון לגרות אני מתכוון לגעת בגופה.
"תפסיק" היא גנחה והפסקתי.
"אני אוה-" אני בא להגיד אבל צלצול של טלפון מהיר אותי.
אני מסתכל על הטלפון ורואה שלוקה מתקשר עלי.
"תגיד לי אתה רציני?!" לוקה צעק בטלפון והרחקתי כדי לא להיות חירש.
"תגיד אתה רציני?,שבע בבוקר עכשיו קמתי ואתה עוד שנייה עושה אותי חירש" אמרתי לו בעצבים.
ליטפתי את שיערה של אריאל בזמן שהיא נרדמה.
"איך אתה לא מספר לי שאריאל בת זוג שלך ובגדה באווה" הוא פשוט ירק את המילים האלה כאילו זה משהו רע.
תאמת אולי מצד שלו זה כן,אבל שלי?.
ממש אבל ממש לא.
"ואיך לא סיפרת לי שאריאל יהודיה?! והיא ישראלית?!" הוא עוד פעם צעק.
"אם יש לך משהו נגד זה אתה מוזמן לא לדבר איתי ואיתה." לא היה לי אכפת לנתק קשר עם לוקה.
לאריאל אני אעשה הכל,גם אם זה להיות בקצה השני של העולם.
לוקה חבר טוב,אבל בימים האלה אריאל יותר.
"אין לי בעיה אם זה" הוא אמר בקלילות.
"אז למה אתה מתקשר ביום שלישי בשבע בבוקר ומתחיל לצעוק?!" התעצבנתי עליו,רציתי להמשיך לישון ביחד עם אריאל.
ביחד עם הסוכריה שלי.
ניתקתי לו,אין לי כוח עליו.שילך לזיין מישהי.
אנו עוצם את עיניי בשביל עוד פעם להירדם לצד הסוכריה שלי.
אני קם אבל אריאל לא נמצאת בחדר.
קמתי כמה שיותר מהר,מה אני בדיוק עומד לעשות?!.
דלת נפתחת,ואריאל נכנסה לחדר ביחד עם שקיות מהמכולת שיש ליד הקמפוס.
"אני רואה שקמת" היא אמרה וחייכה.
"לאן הלכת?לא כבד לך?" שאלתי והיא הנידה בראשה.
"יש פה רק חטיף,בקבוק שוקו ובקבוק קפה קר" היא אמרה את מה שהיא קנה ונתנה לי את בקבוק הקפה.
פתחתי ושתיתי אותו.
"אני עדיין לא מבין איך את בת 16 ושותה שוקו" צחקתי.
"כי קפה זה מר,ושוקו זה טעים" היא הסבירה אמירות של ילדים קטנים וגיחכתי.
"אגב עוד ארבע חודשים אחגוג 17," היא ציינה.
"באמת? מזל טוב לעתיד." התלהבתי.
"אתה יודע שיש עכשיו בית ספר?" היא שאלה שאלה רטורית, הנהנתי והיא התחילה להתארגן.
"אני אלך לשירותים.. להתלבש," הנהנתי והיא הלכה לשם.
עמד לי מהמחשבה על איך היא תיראה שהיא תהיה עירומה מולי.
עדיין לא ראיתי אותה ככה, אבל אני מת לראות.
אני בטוח שהיא תיראה יפהפייה, בדיוק כמו עכשיו.
היא גנחה בכאב ורצתי לשם.
פתחתי את הדלת והיא התכסתה מהר במגבת. פאק.
היא כל כך פאקינג יפה.
"מה קרה?"
"נפל עליי המסרק," היא הסמיקה ונשכתי את שפתיי.
בחנתי אותה והיא אותי בחזרה. "ראית משהו?" היא שאלה בשקט.
הסומק על לחייה הורגש כל כך.
היא הייתה נראית כמו תות מתוק.
"קצת," לחשתי. וכשאני אומר קצת, אני מתכוון ראיתי הכל למשך זמן קצר מאוד.
נעצתי מבט בעיניה והיא חייכה.
"בדרך כלל לא מתפרצים ככה למקלחת שאתה יודע שיש שם מישהו ושרוב הסיכויים שהוא בלי בגדים." היא מלמלה והתקרבתי אליה עוד קצת.
היא כל כך יפה.
העברתי את שיערה אל מאחוריי אוזנה והיא גיחכה במבוכה. "את לא מישהו, אריאל.. ואת צעקת בכאב. דאגתי לך, סוכריה. חוץ מזה, את האישה הכי יפה שראיתי, עם בגדים ועם הקצת שראיתי בלי בגדים." לחשתי לאוזנה וזקפתי התקשחה. המשיכה הזאת.. בחיים לא נמשכתי כל כך למישהי.
"אתה יכול ללכת עכשיו? שאני אמשיך.. אתה יודע, להתארגן." הנהנתי ובלעתי את רוקי.
יכולים להרגיש את עיניה על גבי שעזבתי.
סגרתי את הדלת והעברתי את ידי בשיערי. רציתי לראות יותר.
אבל בלי רשותה אסור לי.
יצאתי מחדר האמבטיה וסגרתי את הדלת,בנתיים התארגנתי בחדר עצמו.
שמתי חולצה אפור ודגמח בצבע שחור,הרכבתי את המשקפיים וחיכיתי שאריאל תצא.
היא יצאה ולקחה נרתיק,כנראה יש שם איפור ודברים כאלה.
היא נכנסה שוב לחדר האמבטיה והתחילה להתאפר.
"למה את מתאפרת?את יפה גם בלי" החמאתי לה והיא הסמיקה.
"את רואה,את לא צריכה סומק אני גורם לך לסומק" התגרתי בה והיא נהייתה עוד יותר אדומה.
"תודה על המחמאה אבל אני צריכה לסיים להתארגן" היא אמרה ודחפה אותי למחוץ לדלת.
נכנסתי שוב ותפסתי בפניה ונישקתי אותה.
"למה?!יהרס לי האיפור" היא צעקה עלי ודחפה אותי שנית.
"אני רק רוצה נשיקה" התגרתי,היא נתנה לי נשיקה ודחפה אותי.
נכנסתי עוד פעם ונישקתי את שפתיה,היא התעצבנה והוציא אותי ונעלה את הדלת.
"ניקו יש לי כמה דקות והרסת לי את האודם!!!" היא צעקה עלי וצחקתי על הקטע הזה.
היא יצאה מחדר האמבטיה.
"כמה זמן,יש לנו חמש דקות" היא יצאה מהחדר בעצבים.
יצאתי מהחדר ורצתי לעברה.
"זה רק אודם" אמרתי לה ונישקתי לשפתייה.
"חשבנו שיש לנו חמש דקות" היא חזרה על מה שאמרתי והמשכנו ללכת.
הגענו לכיתות לימוד והיה לנו מתמטיקה אז נכנסו ביחד.
יש לנו את השעתיים האלה ביחד.
הפעם התיישבנו בשולחן ביחד,הוצאתי את הציוד מהתיק והתחלנו מהשיעור.
השעתיים הסתיימו,אני ואריאל צריכים ללכת ללוקרים שלנו.
הפעם נלך ביחד בשביל שלא יקרה לאריאל מה שקרה אתמול.
הלכנו ללוקר הכי קרוב,שזה היה הלוקר שלה.
היא פתחה את הלוקר והרבה דפים יצאו מהלוקר.
לקחתי דף וראיתי אותה ואותי מתנשקים.
אבל אני לא רואה איפה זה.
האגם.
"מה לעזאזל?!" היא אומרת ואני והיא מסתכלים אחד על השניה.
"אמרתי לך שהיה שם מישהו" היא צעקה עליו.
"לא!לא!לא!לא!" היא אמרה בעברית,הבנתי את מה שהיא אמרה כי היא למדה אותי.
היו עוד פתקים אבל זה לא עניין אותה,אבל זה עניין אותי.
לקחתי פתק והיה רשום מלא קללות ומאחלים לה מחלות והרבה דברים שבן אדם לא רוצה שיגידו לו.
אני זורק את כל הפתקים ומסתכל על אריאל שעדיין בהלם מהתמונה.
"תעזבי את זה עכשיו" אמרתי לה ולקחתי לה את התמונה וזרקתי אותה לפח.
"אתה לא שצילמו אותנו" היא צעקה עלי והתחילה ללכת.
רצתי אחריה,היא מהירה שהיא עצבנית.
חבורה של שני בנים ושתי בנות נעמדו מולנו.
"למה זכינו הכבוד,הרוצחת והשפוט שלה" אחד הבנים צחק וזה רק עצבן אותי.
הוא כיווץ את ידו ככה שידו כבר נהיית אגרוף,הוא רצה לתת את זה לאריאל אבל עצרתי אותו.
תפסתי באגרופו והתחלתי להרביץ לו אני.
אני חייב להגן עליה כל עוד אני חיי.
"ככה אמא למדה אותך?להרביץ לבנות?" שאלתי והרבצתי לו.
"בוא תרביץ לי,תחשוב שאני זו היא" אמרתי לו וחייכתי חיוך מתגרה.
"תהיה גבר,תרביץ לי" התגרתי בו,הוא התחיל להרביץ לי.
פשוט נתתי לו להרביץ לי.
"תעזוב אותו,אתה תהרוג אותו" שמעתי את אריאל צועקת עליו.
היא מנסה לדחוף אותו ממני אבל היא לא מצליחה.
אני מרגיש את עיניי נעצמות,אני רואה שחור בעיניים.

                               ☆

אני פותח את העיניים,האור הלבן טיפה מסנוור אבל אני בכל זאת פותח.
"היי ניקו" קול רגוע ושקט נשמע.
הסתכלת על אריאל שיושבת ומלטפת את ידה.
היא בלחץ.
מה שקורה עכשיו נותן לי דז'וו למה שקרה אתמול.
בית חולים.
מכות.
דם.
"היי סוכריה"
"היי ניקו"
כל מיני זיכרונות נוראים עלו מאתמול.
"אתה בסדר?" שאלה בדאגה והנהנתי.
"כל עוד את בסדר אני בסדר" אמרתי אם חיוך מרוצה.
"זה מה שיש לך להגיד?" היא גיחכה ופשוט הסתכלתי בה במבט מאוהב.
"יש לי מה להגיד." רציתי להגיד את מה אני חושב אבל אין לי את האומץ להגיד את זה.
"אז תגיד,אני לא אנשך אותך" היא אמרה בציניות וגיחכתי.
"השמועות עליך אומרות אחרת" צחקתי והיא נעצבה בי מבט.
"מצטער" סלחתי.
"עכשיו.מה רצית להגיד לי?' היא חזרה לנושא של מה אני רוצה לשאול.
זה עכשיו או לעולם לא.
"אני רק רציתי להגיד שאני אוהב אותך" לחשתי וסומק עלה על לחייה.
היא לא הגיבה וזה טיפה הלחיץ אותי.
"גם אני אותך" היא לחשה.
לקחתי את ידה ונישקתי לגב הידה.

אמלה סוף סוף הם אמרו את זה.
אוהבת שירה🩵