אהבה ישראלית אמריקאית -1-

12-אריאל

הגענו לחוף בפעם השנייה.
הכל אורות ויש כמעט בכל מקום שולחנות שיש עליהם שתייה ואוכל ומתוקים.
כולם רקדו,היו כאלו ששתו.
בחיים לא הייתי במסיבה וזה מוזר.
ככה מסיבות נראות?
התיישבתי על ספסל מעץ שהיה באמצע המקום,היה קר אז הדליקו מדורה.
ניקולאס התיישב ליידי,הרגשתי את ידו על ברך שלי.
חמימות כיסתה את איברי,הוא הסתכל לשפתיי והפנתי את מבטי לעבר הים שהיה מולי.
אמילי ולוקה התיישבו מולנו וחייכו.
"מה?" שאלתי והם התחילו לצחוק.
"אתם יודעים להסתיר מאווה את כל מה שהולך בניכם רק יעשה צרות" לוקה אמר והם המשיכו לצחוק.
"1-לא קורה בינינו כלום.
2-מה מצחיק בכל הקטע הזה?" שאלתי והם עדיין ממשיכים.
"תעזבי שני אלה שיכורים למרות שאסור להם" ניקולאס אמר לי,הייתי בשוק שאמילי מפירה חוקים.
לא מתאים לה.
לוקה בסדר,הוא נראה לי עובר כבר את כל הגבולות.
קמתי בשביל להביא לי לשתות וקצת מתוקים בשביל לעלות את הסוכר בגוף שלי.
לא הייתי אוכלת הרבה מתוקים,ככה לימדו אותי בבית.
לאכול רק ירקות ופירות.
הייתי אוכל כל סופ"ש.
לקחתי פונץ' בננה וכמה סוכריות גומי.
פחדתי קצת לאכול את זה,יש הרבה מתוקים שהם לא כשרים.
"ניקו" הסתכלתי עליו והוא הפנה את מבטו מלוקה עליי.
הוא שאל עם הראש.
"אני לא יודעת אם זה כשר" אמרתי לו,פחדתי מהקטע של הלא לשמור פה על מצוות ועל כאלה דברים.
בסוף לא אכלתי,נתתי לניקולאס את המתוקים.
לא הייתי מסוגלת לאכול את זה בלי לדעת.
אני יושבת פה כבר חצי שעה משתעממת,לא מתחשק לי לרקוד או לעשות משהו.
אני מרגישה שמרימים אותי מאחורה,זה או שאני צורחת כמו ילדה עם קוקיות או שאני נרגעת כי אני יודעת מי זה.
כמובן שהאופציה הראשונה נורמלית יותר,יש פה הרבה אנשים והסיכוי שזה ניקולאס או לוקה.
התחלתי להרביץ למי שהרים אותי.
"תרגעי סוכריה זה אני" קולו של ניקולאס נשמע לאוזניי.
נרגעתי בתוך שנייה.
"ילדה טובה!" הוא אמר,הוא היה נשמע שיכור.
אוי,לא נראה לי נחזור לקמפוס בשעות הקרובות.
"ניקולאס אתה נוהג!" צעקתי עליו והוא צחק.
"שתיתי שוט אחד" הוא אמר וצחק.
"אחד?נשמע כמו בקבוק שלם" צעקתי עליו,הוא הוריד אותי ונעצתי בו מבט.
"איך באלי עוד לטעום ממך כמו באגם" הוא התגרה,זו הייתה התגרות.
"אתה מוזמן לנסוע לקמפוס שאווה אולי תנשק אותך" אמרתי והצבעתי על הרכב שלו.
הוא חייך וצחק.
"מה אתה צוחק אידיוט?!" שאלתי והתעצבנתי.
"את יפה שאת צועקת עלי" הוא לחש,הצלחתי לשמוע אותו.
הוא התקרב עלי והתרחקתי.
"תתרחק,יש לך חברה ניקולאס.תעזוב אותי" אמרתי לו ונעצתי בו מבט.
מצד אחד באלי את זה יותר מהחלומות שלי,אבל אני לא רוצה שאווה תגלה.
גם ככה קיבלתי כמה הודעות שנכתבו על ידה.
שאני מתכוונת להודעות אני מתכוונת להודעות שהיא מאחלת לי למות,ומחלות.
אני לא מסוגלת שיאחלו לי את זה יותר.
אני לא מעוניינת להסתבך עם כלבה.
"רק נשיקה קטנה,כמו באגם" הוא רוצה את זה,וגם אני.
אבל לא באלי,במיוחד שאמילי ולוקה פה.
"הם לא רואים" הוא קרא את מחשובותי,הוא קורא אותי כמו ספר של ילד בגן.
התקרבתי עליו והוא חייך.
הוא התקרב יותר עלי,חיוכו רחב.
אני מחייכת לו ונותנת לו סטירה.
"אאוץ!,מה עשיתי?" הוא צעק.
"אתה לא מבין?!,אני לא רוצה נשיקה.תלך לזונה שלך אולי היא רוצה" צעקתי עליו.
התחלתי ללכת,לא אהבתי את ניקולאס השיכור.
זו פעם ראשונה שהוא שיכור ככה?.
אני מקווה שכן.
"סוכריה חכי רגע" צעק,עצרתי במקום.
הכינוי הזה יגרום לי להתחנן עליו שימשיך לקרוא לי ככה.
"למה אבל את מתרחקת?,אני מבין שאת לא רוצה" הוא אמר,העצבים מילאו את גופי.
"אני לא רוצה?אני מחכה להיות שלך כל יום שאני בפאקינג פה אבל לצערי יש לך זונה שאין לך עליה רגשות כי אני רואה אותך איתה,אתה חושב עלי שאתה איתה.למה אתה לא שם לב שאני רוצה את שנינו אבל אתה זה שלא עושה כלום" אמרתי,ירדתי על ברכיי והתחלתי לבכות.
אני מרגישה כאילו איבדתי מישהו,אבל זו הייתה רק האמת.
האמת שרק רצתה לצאת מהיום שפגשתי אותו.
קמתי על רגליי,ניגבתי את הדמעות ורצתי לעברו.
תפסתי בפניו ונישקתי אותו.
הייתי חייבת,משהו בי רצה עוד.
משהו בי רצה שהוא יזיין אותי.
שהוא ישחק בי לטובה.
לשוני משחקת עם לשונו,זה כמו קרב.
"טעימה כמו תמיד" הוא הפסיק את הנשיקה והתחיל לדבר.
"אני רוצה ללכת" לחשי לו והוא הנהן.
"תיכנסי לאוטו,תחכי לי" לחש לאוזניי והלך לעבר אמילי ולוקה.
נכנסתי לאוטו,חיכיתי כמו ילדה שמחכה לגלידה.
הוא נכנס והתחיל לנסוע.
"היית רוצה זוגיות?" הוא שאל והוצאתי גיחוך.
"כן,אבל שיהיה בה משהו משמעותי,שתהיה בה אהבת אמת.שיהיה שלי ואני שלו" אמרתי והוא הנהן.
"יש לך מתנה שהיית רוצה?" הוא שאל עוד שאלה,העברתי את מבטי עליו.
"אני אוהבת פרחים,לא משנה לי איזה.גם אפילו תמונה או כמה תמונת בתוך מסגרת יהיה נחמד" עניתי על שאלתו.
שקט היה בהמשך הנסיעה,הגענו לקמפוס.
ישר שנכנסתי לחדר הייתי חייבת להתקלח שוב.
יצאתי מהמקלחת,כולי עייפה מהיום הזה.
אני שמה פיג'מה ונכנסת למיטה.
דפיקה נשמעת בדלת,אני קמה ופותחת.
אמילי.
"היי אדמונת" אמרתי והיא נכנסה והתחילה לצחוק מכלום.
היא רצה לשירותים והתחילה להקיא.
אספתי את שיערה בשביל שלא התלכלך.
"תקשיבי איזה צחוקים,לוקה כמעט הרג מישהו" היא התחילה לצחוק בקולי קולות.
"שקט אמילי כולם ישנים....רגע מה כמעט הרג?!" שאלתי וצעקתי,לא היה אכפת לי שאנשים ישנים.
"היה מישהו שביקש לרקוד איתי אבל לא הסכמתי והוא המשיך ואז כמעט הטריד אותי אז לוקה הרביץ לו,זה היה מצחיק" היא הסבירה וקיבלתי שוק.
התקשרתי לניקולאס שיבוא לכמה דקות.
הוא דפק בדלת והכנסתי אותו.
"מה קרה?מה כל כך חשוב להעיר בן אדם משינה" הוא שאל.
"לוקה כמעט הרג בן אדם" צעקתי ואמילי התחילה לצחוק שוב ששמעה אותי.
"יש לזה סיבה?" שאל,הוא פיהק וגם אני.
"בגלל שמישהו כמעט הטריד את אמילי" הסברתי לו בקצרה והוא הנהן.
"בשביל זה לקרוא לי?" הוא נראה עצבני.
"תגיד לחבר שלך שלא יעשה צרות,זה יביא לו סתם תיקים במשטרה" אמרתי,הוא הנהן.
"אני חוזר לישון" הוא אמר ויצא מהחדר.
לקחתי את אמילי והכנסתי אותה למיטה.
היא כבר נרדמה,אני מנסה לישון.
כמה מחשבות עולות בי אבל מפסיקות בגלל שעיניי נעצמות ואני שוקעת לשינה.
אני קמה באמצע הלילה מסיוט,אני לא זוכרת על מה חלמתי בכלל.
אני קמה מהמיטה.שוטפת פנים.
אני מסתכלת על השעון ורואה שש לפנות בוקר,לפחות התעוררתי בשעה טובה.
אני מתארגנת לבית ספר למרות שהשעה טיפה מוקדמת.
אני לוקחת איתי ספר ושוקו שהכנתי ויוצאת לחצר של הקמפוס.
יש כמה ילדים שבחוץ אבל ממש מאט.
אני מתיישבת בספסל ומתחילה לקרוא.