אהבה ישראלית אמריקאית -1-

תהליך הגיור

ניקולאס-

יום מרגש יעבור עליי ועל אריאל.
היום או ליתר דיוק ממש בעוד כמה דקות אני אהיה יהודי.
אריאל לא מפסיקה להתרגש ואני,אני איתה.
"היום זה קורה!" היא קמה מהמיטה ורצה אליי לחיבוק.
"מישהי פה יותר מדי בהתרגשות." כל עוד היא מחייכת אני מרוצה.
"אני אהפוך אותך לצדיק בסוף." לא ידעתי את הכוונה של צדיק אבל זה טוב לא?
"את תהיה הרב ניקולאס." היא המשיכה לצחוק עליי.גילגלתי את עיניי שבנתיים היא נופלת על הרצפה מצחוק.
"את חושבת שישנו לי את השם?" שאלתי. קראתי הרבה באינטרנט שמשנים שם או מוסיפים שם יהודי אבל אני לא יודע עם זה אמיתי.
"לא נראה לי.כנראה יוסיפו לך שם אבל אתה לא חייב שיקראו לך סתם דוגמא; יעקב. אבל נקרא לך ניקולאס.הבנת?" הנדתי בראשי והיא התקרבה אליי ונישקה את פי.
"אתה תבין את זה," אמרה.
היא נישקה את פי באגרסיביות ושנינו נלחמנו על מי ישלוט על הנשיקה. וכמובן שהיא מצליחה.
הרמתי אותה והנחתי אותה על שידת האיפור שלה.
"האיפור שלי!" היא התנתקה וירדה מהשידה.
"את גם ככה יפה בלי." הרמתי אותה ויצאנו מהחדר.
"יש לך מזל שלא שברת לי את האיפור!" היא הייתה עצבנית ובשביל להרגיע אותה נישקתי אותה.
הנחתי אותה על שולחן האוכל והמשכתי למצוץ את שפתייה.
"אני אוהב אותך יותר מדי." אין לי איך לתאר את אהבתי אליה.
מילים לא מספיקות לי.
הדלת נפתחת והתנתקנו אחד מהשנייה.
"אתם שני חרמנים." לוקה ואמילי. איך אפשר בלי שני הקרציות האלה.
"ללא ספק," עניתי. אני כל יום רק רוצה להגיע הביתה ולהיות בתוכה.
זה ההרגשה הכי טובה שיש ביום.
"אז מה אתם עושים פה שני קרציות?" שאלתי אותם.הם תמיד צצים פתאום אצלנו בבית.
"אתם צריכים להבין שאנחנו זוג שעושה אהבה עשרים וארבע שבע . תפסיקו-" רציתי להמשיך את המשפט אבל נתקעתי עלי ידי אמילי.
"ניקולאס תאמין לי.לא אכפת לנו!" היא עקצה אותי ואריאל רק צחקה.
"את בעדה?!" התקרבתי אליה תוך כדי שאני כולא אותה בתוך זרעותיי.
היא ניסתה להשתחרר אבל לא הפסקתי להשאיר שובל של נשיקות על כל פניה וגופה.
"גם אם אתם חרמנים זה לא הזמן!" לוקה עצר את כל הכיף שהיה עכשיו.

                            ☆

אנחנו ברבנות.כפי שאריאל אומרת.
כולנו ניסינו להגיד את זה בעברית וכולם גם הצליחו.
זה קל,קל ממש.
"אתה מתרגש?" אריאל שאלה תוך כדי שכולנו יצאנו מהמכונית.
"מתרגש אבל קצת מפחד." היא התקרבה ושילבתי את ידי בידה.
נכנסו לשם וכל המקום היו תמונות ומלא מילים שלא הבנתי בקושי מילה.
"מה זה כל התמונות האלה?" הייתי סקרן מאוד.
"אלה תמונות רבנים,ואלה ברכות." היא הסבירה והנהנתי בהבנה.
נכנסנו לחדר וכל התהליך התחיל.

שסיימנו הכל,כל התהליך עבר בשלום כמו שאומרים.
"נהנת צדיק?" לוקה צחק עליי וכולם צחקו.
"מצחיק מאוד לוקה." הייתי ציני. "שמח שצחקת." הוא החזיר לי.
אני שונא אותו לגמרי.
"אז חוגגים את כניסתו של ניקואלס אברהם סמית'?" אמילי אמרה והוסיפה את שמי השני.
"תפסיקו לצחוק עליו,זה לא יפה!" אריאל התערבה. אבל היא הייתה רצינית לגמרי.
"מה יש לך? הוא יודע שזה רק בצחוק."

אריאל-

כמה שנאתי שהם צוחקים על ניקולאס.
זה שהוסיפו לו שם יהודי לא אומר שזה מצחיק.
"אין לי כלום! פשוט תפסיקו!" הרמתי את קולי בשביל שיבינו שזה לא מצחיק לא אותי,ולא את ניקולאס.
"בסדר.סליחה." הם ביקשו סליחה.
כל הנסיעה עברה בשקט.כבר הורדנו את אמילי ולוקה בבית שלהם.
שהגענו לבית שלנו לא דיברנו כל כך.
היום היה מיגע. הבוקר היה החלק הכי טוב ביום.
"את בסדר?" ניקולאס התעניין במצבי.
"פשוט תעזוב אותי עכשיו!" התעצבנתי עליו.
הוא הביט בי מבולבל.הוא מנסה לקרוא אותי.
הוא פתח את זרועותיו ורצתי לחבק אותו.
"אני אוהב אותך.אל תהיי עצובה וכעוסה."
"גם אני אוהבת אותך." הוא הרים אותי שרגליי כרוכות סביב מותניו.
הוא מנשק את צווארי.מנסה להבין אם זה בגלל שהוא רוצה את גופי או בשביל להיות איתי.
"אם הנשיקות האלה בסוף יגרמו לסקס אז תפסיק!" האומנם לא רציתי שהוא יפסיק אבל לא בא לי לעשות כלום.
רק לישון.
הוא המשיך לנשק אותי והוא בכל פעם מנשק במקום אחר.
"כמה אתה אוהב אותי?" רציתי שתהיה תשובה כנה.רציתי עידוד.
"אני אוהב אותך יותר מדי.באש ובמים.עד שהמוות יפריד בנינו.
את הפרח המושלם בשדה קוצים.
אני אוהב אותך הכי בעולם!" רציתי שהוא יראה לי את אהבתו.שיפרט את אהבה הזאת.
"עכשיו תפסיקי להתעסק על זה שהם צוחקים עליי.הם תמיד צחקו עליי.אני כבר רגיל לדפקטים האלה." הוא נישק את שפתיי.
זה התחיל מנשיקה רגילה אבל המשיך לנשיקה אגרסיבית.
"עכשיו אתה עושה אותי חרמנית!" צעקתי בגניחה.
פאק.איברי פועם כל כך חזק.
ממש צועק שהוא יהיה בתוכי.פאק עכשיו בא לי שהוא יהיה בתוכי.
"אני נהנה מכל רגע איתך!" הוצאתי יבבה מפי שהוא נשך את תנוך אוזני.
הוא חזר לנשק את שפתיי והוריד את חולצתי.
הוא לא הפסיק לבהות בחזה שלי.
"למה הם גדלים?! זה רק מחרמן אותי יותר!"
גיחכתי. נישקתי את שפתיו.
"אתה בטוח שאתה אוהב אותי ולא את השדיים שלי?" הוא הנהן.
"אני מרגישה נבגדת!" צווחתי בציניות.
"תרגעי.את מקום ראשון.והגוף שלך,הגוף האלוהי שלך.מקום שני!" אמר ונישק את צווארי.הוא מוריד את שפתיו למטה.
שהוא רצה להוריד את החזייה שלי הדלת נפתחה. ישר שמתי חולצה.
הסתכלנו לראות מזה.
"אני שונא אותך כל כך לוקה!" ניקולאס צעק והיה נראה מאיים.
הוא התחיל לרוץ.חתול ועכבר.
"אתה מת היום! אתה הפרעת לי באמצע!" לוקה לקח משהו מהבית,יצא וסגר את הדלת.
"בן זונה!" ניקולאס התעצבן ושבר נר שהיה על השולחן.
"היי! אל תשבור דברים בבית בגלל שאתה עצבני!" התקדמתי אליו.
"תרגע כבר לעזאזל!" הוא לקח עוד משהו שביר אבל לקחתי את זה מידו.
הוא הסתכל על עיניי,ושפתיי ונישק את שפתיי באגרסיביות ובפראות.
הוא הרים אותי ולקח אותי למיטה.
חיי מושלמים.במיוחד איתו.
כל חיי השתנו שהוא נכנס לחיי.
כל הזמן שאני איתו בילנו בנשיקות,סקס,נשיקות.
הכל!
אהבה שלי אליו גדולה יותר מדי.
נפלנו חזק.ביחד.
איך ישראלית ואמריקאי התאחדו ביחד ונהפכו בסופו של דבר לבעל ואישה.
לדבר הכי טוב שקרה בחיים של שנינו.
ביחד אנחנו אהבה ישראלית אמריקאית.

אמלה מקווה שנהניתם מהפרק הזה.
כמה אהבתי לכתוב אותו שסיימתי אותו בכמה שעות!
אוהבת מלא מלא מלא שרי💜
תעקבו בשביל להתעדכן בספר של אמילי ולוקה.