חרי כל החוויה באגם עם ניקולאס זה קורה.
אבל לא בדיוק.
שנינו רוצים את זה,אבל זו בגידה מהצד שלו.
הבושם הגברי שלו כבר בתוך הריאות שלי.
גופו כבר בדמיוני.
עיניו החומות והאפילות שלו שרק מחפשות אותי שאני בחדר.
כולו כבר בליבי,ואני בליבו.
אני מרגישה את המגע הקל של שפתיו הרכות.
בגלל כל המתח הרומנטי בנינו אני מצמידה את שפתיי על שפתיו.
הטעות שקרתה בבוקר חוזרת על עצמה.
רק שהפעם זו תשוקה לא טעות.
הוא פותח את הפה שלו וגם אני והלשונות שלנו נפגשו.
הנשיקה הייתה מלאת תשוקה ואהבה.
שנינו רוצים הרבה יותר מידידות.
"את כל כך טעימה סוכריה" הוא לוחש בין נשיקות.
הכינוי סוכריה זה הכינוי הכי אהוב עלי מעכשיו.
"אנחנו חייבים להפסיק ניקו,שלא יתפסו אותנו" אני לוחשת,הוא ממשיך בנשיקה כאילו לא אמרתי כלום.
"ניקולאס" אמרתי והוא הפסיק.
"אנחנו חייבים להפסיק,אני לא רוצה שיתפסו אותנו,אני לא רוצה ששום דבר יופץ על מה שעשינו או עליי" אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי.
"זה בסדר"
רציתי להמשיך אבל בטוח יש פה מישהו,אני מרגישה את זה בבטן.
זו תחושה מוזרה כזאת.
אני מתרחקת מניקולאס ומתחילה ללכת.
"כבר מתעלמת ממני" הוא צועק וצוחק.
אני מסתובבת,בולעת את רוקי בכבדות.
"אני מרגישה שיש פה מישהו ניקולאס" צעקתי.
הסתובבתי והתחלתי בהליכה מהירה.
הרגשתי שמישהו מרים אותי.
אני לא צריכה להסתכל בשביל לזהות את הבושם הזה.
אני מתחילה לצחוק ולחייך.
"תוריד אותי ניקו" צעקתי לו והרבצתי לגבו.
"עם תמשיכי להרביץ לי אני אזרוק אותך למים ביחד איתי" הוא צחק והתחיל לרוץ.
"ניקו לא זה הבגדים היחידים שלי עכשיו" הזהרתי אותו והוא קפץ לתוך המים.
יצאתי מהמים וגם הוא,ניערתי את עצמי מהלכלוך של צמחים שהיו במים.
"תודה רבה ניקולאס" אני מדגישה את שמו בכוונה ולא בכינוי שלו.
"בכיף סוכריה" הוא אומר בציחקוק.
הוא תופס בפנים שלי ומקרב את שפתיי אל שפתיו.
אני מחייכת בין נשיקה לנשיקה.
"מה זה אומר עלינו עכשיו?" שאלתי בסקרנות.
"נדע את זה בעוד כמה ימים" הוא אמר ועשיתי פרצוף מבולבל.
"את תביני בהמשך" הוא אמר והמשכתי לחייך.
☆
אני מסיימת להתקלח,אני שמה פיג'מה בצבע ורוד שהיה לי.
אני יוצאת מהחדר ודופקת בדלת של ניקולאס.
הוא פותח את הדלת ואני מתנפלת עליו לחיבוק.
"סוכריה וואו לא ציפיתי לזה" הוא הרים אותי כל שרגליי סביב מותניו.
הוא מנשק לראשי ומתחיל ללכת לכיוון המיטה.
תיכננו שיום לפני המשחק שלו נעשה בינג' סרטים.
הוא הוריד אותי ואני קפצתי על המיטה הנוחה.
"בסוף את תעברי לגור פה" הוא צוחק עליי.
"אוי נו תסתום כבר,זה יותר נוח ממיטה בישראל" אני מציינת לו את האמת.
הכריות בארהב חלומיות,זה כמו לישון על ענן.
"אז...מה רואים?" שאלתי,רגלו קפצה ורעדה.
"תשימי מה שבא לך" אמר.
הסתכלתי על רגלו שוב היא לא מפסיקה לזוז,וגם ידו שכל שנייה זזה.
"מה יש לך?" שאלתי אותו והוא לא ענה.
"תרגע ניקו,זה רק משחק" ניסיתי להרגיע אותו אבל הוא לא הצליח להירגע.
"היי,תספר לי למה אתה לחוץ" זה קשה להרגיע שחקן.
לא ידעתי בכלל שהוא שחקן עד לפני כמה ימים.
"בדרך כלל אני משחק טוב,אבל מחר יהיה משחק נגד טראוויס,זה הקמפוס עם השחקנים הכי משוויצים,קנאים והם טובים ברוגבי" הוא הסביר למה הוא לחוץ והבנתי אותו.
"אל תהיה לחוץ,אני אהיה איתך במשחק.ועם אתה עדיין לחוץ בזמן המשחק תחפש אותי עם העיניים" הרגעתי אותו והוא חייך.
"תחייך זה עושה טוב" אמרתי לו והוא חייך בחיוך רחב.
אחרי שני סרטים שהעברנו את הזמן בלשכוח את המשחק,הטלפון שלי מצלצל.
'הלו?' זאת אמא שלי.
'היי אמא' אמרתי לה,וניקולאס הסתכל עלי מוזר.
"זאת אמא שלי ניקו" הסברתי לו והוא הנהן.
'היי ילדה שלי,איך את מסתדרת שם?האוכל טעים?את מתגעגעת?כמה שאני מתגעגעת' כמה היא שואלת.
'אני בסדר.כיף לי פה,והאוכל סבבה אבל לא כמו אוכל של בית ולא כמו שלך,וכן אני מתגעגעת ממש.אני רוצה לחבק אותך עכשיו כאילו לא אני כבר שנים לא הייתי בבית' עניתי על כל השאלות שלה.
זה לא היה קשה.
'מעולה יפה שלי אני שמחה שכיף לך' היא אמרה,רציתי לדבר עם אבא אבל אין לו זמן עליי.
השיחה התנתקה,חזרתי למציאות שבא אני וניקולאס רואים סרטים.
"אולי תלמדי אותי מילים בסיסיות בעברית?" ניקולאס שואל ואני מהנהנת.
"נתחיל ממילים קלות" אמרתי והוא הנהן.
"שלום" אמרתי מילה ראשונה והוא חזר אחרי.
☆
אחרי כמה שיעורים בעברית שנתתי לניקולאס הוא הצליח להגיד משפט שלם.
משפט שלם.
זה מצוין לדעתי.
"זה היה כיף" הוא ציין ואני הנהנתי והוצאתי גיחוך.
"אני יודעת,אני לימדתי" אמרתי והוא המשיך לצחוק.
השעה כבר מאוחרת ואני צריכה ללכת לישון,יום שישי מחר.
יש את המשחק,אבל ביום שבת אני הצטרך לאכול ולעשות קידוש קטן עם חלה יין אוכל.
אבל המשחק של ניקולאס נופל על השעות האלו.
מי עושה משחק בערב?.
אני חייבת להגיד לניקולאס שלא אוכל לבוא למשחק.
אז לפני שאני הולכת אני מקבלת ביטחון,אני מסתובבת והוא מבולבל.
"את לא צריכה לישון או משהו?" הוא שואל ואני נושמת פותחת את הפה ו-.
"אני מצטערת ניקולאס,לא אוכל לבוא למשחק" אמרתי לו והוא עדיין היה מבולבל.
"למה?עשיתי משהו?" הוא שאל,לא רציתי לאכזב אותו.
"כי מחר יום שישי,אצל היהודים עושים קידוש זה אוכלים אוכל אבל מברכים,והקידוש נופל על השעה שבא מתחיל המשחק" הסברתי.
"זה משחק חשוב ואני חייבת את עזרתך שתהיי שם" הוא התאכזב.
"אני מצטערת ניקולאס,אני רוצה להיות במשחק אבל בגלל שאמא שלי אמרה לי שזה חובה וזה חובה בגלל שאני לא בארץ מולדתי" הסברתי יותר מובן.
בקמפוס הזה אני היהודית היחידה פה אז הקידוש הזה יעשה לי טוב בלב.
"אני מבין,אני אנסה לעשות משהו" אמר וחייך,הוא ערמומי ממש.
יצאתי מהחדר שלו והולכת לכיוון הדלת.
"היי אדמונית" אמרתי לאמילי והיא החזירה שלום.
אני נכנסת למיטה.
'זה אני' שמעתי קול.
'את לא בסיוט ילדונת,אני מת' הקול התרדר במוחי.
עצמתי את עיניי וחשבתי עליו.
אני לא רוצה להיזכר.
אחרי כמה מחשבות אני נרדמת.
שינה עמוקה
YOU ARE READING
אהבה ישראלית אמריקאית -1-
Romanceגמור* אריאל: רק רציתי להגיע לקמפוס אבל הנהג הזה אנטישמי.הוא פשוט הוריד אותי מהמונית. אבל וואו,זה הבן אדם הכי מושלם שפגשתי שראה אותי בוכה שהנהג מונית הוריד אותי מהמונית. מאז שהגעתי לקמפוס אני וניקולאס הפכנו לחברים מאוד טובים,אבל יש לו חברה ולי? לי יש...
