לג'ייק ולי לא לוקח הרבה זמן לגלות על כך שהשמועות שאני והוא באמת יחד התפשטו בספינה כמו שריפה ענקית בשדה של עלים יבשים. ידענו שבשביל שיפסיקו לדבר על ג'ייק צריך לגרום בכך שאנשי הספינה ידעו על מה שהולך בינינו, ולכן לא צריך לשמור את זה בסוד. זה התחיל בכך שעשינו את עצמינו מדברים על זה וסוג של ניסינו להיראות כמה שיותר כמו זוג אמיתי בזמן שהיו אנשים בבר, בשביל שהשמועה תתפשט בכוונה. וזה עבד לנו, כי מסתבר שבמשך כל אחר הצהריים כל שיחה שהייתה לי עם אחד המלחים התחילה בשאלה: "את וג'ייק באמת יחד?" או "שמעתי משהו עלייך ועל ג'ייק שלנו... זה נכון?" והייתי צריכה לאמת.
משום מה, חלק נסתר בי מקווה שזה גם הגיע לארתור, רק בגלל שמעניין אותי לראות איך הוא יגיב לכך, עם האגו שלו והמחשבה על כך שבאמת יש לי עניין כזה או אחר בו.
עכשיו אני בטוחה בכך שאין אחד אשר יפקפק בקשר הדימיוני שלי ושל ג'ייק וגם אם כן, אני אעשה הכל בשביל להוכיח שהוא טועה, כי אין הרבה מה לעשות בשביל להוכיח דבר שכזה. אולי להחזיק ידיים, ולהתחבק ולהיות הרבה יחד, אבל זה הכל, אני מניחה. אני לא חושבת שנצטרך לעשות יותר מזה. לפחות בינתיים, עד שאנשים יתחילו לחשוד ונצטרך באמת להתחיל לעשות משהו רציני.
"אתה רואה?" אני אומרת לג'ייק כשאנחנו הולכים יחד מהבר בין המסדרונות המובילים אל היציאה להסיפון, מכיוון שהבוס של ג'ייק, ג'יימס, נתן לו יום חופש מהעובדה בשביל לבלות אותו איתי-
'בת הזוג החדשה שלו'- לפי דבריו. "אמרתי לך שזה יהיה רעיון מעולה. אפילו קיבלת יום חופשי! אני מניחה שלא יכולת לבקש משהו טוב יותר, ג'ייק. גם שיתבטלו השמועות, גם יום חופשי..."
הוא מצחקק. "אני מניח שאת צודקת, כמו תמיד."
"כמובן שאני צודקת. אם אני לא אהיה צודקת, מי יהיה?"
מלחים ואנשים כאלה ואחרים באים לכיוונינו, מברכים אותנו וטופחים לג'ייק על השכם. הם שואלים איך זה התפתח למצב שכזה ואנחנו עונים את אותו הדבר בדיוק לכל אחד שניגש:
'אנחנו לא יודעים מה קרה בדיוק, אבל חיבבנו אחד את השניה מאז הפגישה הראשונה שלנו. במקרה אתמול דיברנו על זה במקרה וגילינו שהרגשות שלנו הם הדדים.'
"כל היום ואתמול כשהייתי בבר," הוא לוחש לעברי כשהם מתרחקים. "לא שמעתי מילה אחת עליי. אני מניח שזה כבר טוב."
"אני שמחה שזה עובד." אני מחייכת חצי חיוך.
תוך כדי דיבור אנחנו רואים את ברנרד מרחוק, וזה נראה כאילו הוא מתקדם לעברינו.
אנחנו מחליפים נושא במהירות וג'ייק מניח את ידו מסביב למותניי ולוקח לי רגע להבין שזה אמור להיות ככה, שאנחנו צריכים ליצור רושם אמין אם אנחנו רוצים שכל עניין הזוגיות המזוייפת יעבוד.
אז אנחנו נראים נינוחים לגמרי, מעבירים את הזמן בפיטפוטים מגוחכים על דברים לא קשורים עד שהוא מגיע. "רציתי לבוא ולאחל לכם מזל טוב," הוא אומר, שם את ידיו על מותניו.
"תודה לך." ג'ייק אומר.
" למרות שמשהו פה נראה לי מפוקפק."
"באת לאחל לנו מזל טוב או לנסות לערער את הביטחון ואת האמינות של מערכת היחסים שלנו?" אני אומרת בקול יציב ובטוח, נועצת בו מבט.
"גם וגם, אם אני יכול להיות כנה איתכם." הוא מגרד את שפמו.
"זה שאין לך חיים משל עצמך, לא אומר שיש לך את הזכות להתערב ולהפריע לחייהם של האחרים הסובבים אותך, אם יורשה לי להגיד."
"כ-כמובן שיש לי חיים משל עצמי!" הוא מתגונן. "אבל אני רוצה לדעת מה בדיוק הולך ביניכם."
"מה זה אכפת לך מה הולך בנינו? אני מניחה ששמעת כבר, לא?"
"אנחנו יחד. יש בעיה כלשהי?" ג'ייק מתערב בשיחה ולוחץ את כף ידי, לפני שאתעצבן. "וחוץ מזה, אני לא חושב שזה משהו שאמור להיות מענייני יום היום שלך, ברנרד." ג'ייק עונה בנימה ארסית, שבכלל לא הייתי מודעת לקיומה עד עכשיו. והיא די מוצאת חן בעיניי.
גם ברנרד היה מופתע מטון קולו. "בסדר, הבנתי."
"אני שמחה שהגענו להסכמה."
"למרות שאני עדיין חושב שזה לא אמיתי, כל זה."
"למה שלא יהיה?" ג'ייק שואל. "למה שנשקר לכל אנשי הספינה?"
"אני לא יודע. אל תשאלו אותי, תשאלו את עצמכם."
ולפני שאני מספיקה למצוא תגובה שנונה מספיק שתעמיד אותו במקומות אני רואה את ארתור מתקרב גם הוא לעברינו. רק הוא זה הדבר היחידי שחסר למפגש המופלא הזה.
"על מה כל המהומה?" ארתור שואל, מחליף מבטים בין כולנו, ואני מבחינה בכך שמבטו משתהה לרגע אחד יותר בעיניי מאשר אצל השאר.
"ברנרד החליט שהוא בא ומבזבז את זמנינו על שטויות חסרות כל ביסוס." ג'ייק אומר.
"אני יודע שהוא לא מחבב את אליזבת' במיוחד, אבל מה יש לו נגדך? אם זכרוני לא מטעה אותי, והוא אף פעם לא מטעה אותי, היחסים בין שניכם היו סבירים, אפילו על סף הבסדר, לא? מה קרה בין שניכם פתאום?" ארתור שואל, מרים את גבתו בתהיה.
"כי אנחנו יוצאים, וברנרד מנסה לגרום לנו להודות שזה שקר, למרות שזאת האמת." אני אומרת.
"יוצאים ביחד ל... סיפון?" ארתור אומר. "מה כבר יכולה להיות הבעיה בזה, ברנרד. כל עוד שניכם בזמן החופשי שלכם..."הוא מתחיל להגיד, לפני שאני קוטעת אותו.
"לא. לא יוצאים במובן הזה, אלא יוצאים בכוונה של אני וג'ייק זוג. אנחנו יחד."
ארתור נראה כל כך מבולבל, ואז הוא מבחין בידו של ג'ייק אשר עדיין כרוכה סביב מותניי.
הבעת פניו משתנה לרגע. הוא מצד אחד נראה ממש... פגוע? אבל מצד שני מנסה להישאר במצב הכי אדיש אשר אליו הוא מסוגל לשאוף.
אני מוכנה לתת הכל בשביל לראות את ההבעה הזו שוב. סוף כל סוף, האגו הגברי שלו נפגע! הוא היה צריך לדעת שלא משתלם לו לנסות להשיג אותי, למרות שזה רק בשביל האגו שלו, אז זאת תהיה פגיעה קטנה והוא יחזור להיות מעצבן ויתחיל עם המון בנות אחרות.
"אוקיי. אתם יחד." הוא בוחן את שנינו, ואני עדיין ממש לא מצליחה לפענח את המבט שמסתתר מאחורי עינו.
"כן. כמו ששאלתי את ברנרד לפנייך, אשאל גם אותך. יש בעיה?" אני מרימה את גבתי.
"לא... לא." ארתור אומר. "תהנו לכם? אני לא יודע."
"יופי." אני אומרת.
"יופי." ארתור מחזיר, מסתובב בשביל ללכת.
"אני עדיין חושב שמשהו פה לא אמין." ברנרד מגלגל את עיניו, משלב את ידיו על כרסו הרחבה.
"גם זה נראה לך לא אמין?" אני משתחררת מאחיזתו של ג'ייק, רגע לפני שאני מנשקת אותו.
ברנרד מזדקף ומרים גבה, וארתור... לצערי, אני לא מצליחה לראות אותו עכשיו. אבל אני מפסיקה לשמוע את הצעדים שלו, אז אני מניחה שהוא נעצר.
ג'ייק מהנהן לרגע בראשו, ומניח את ידו על גביי. אני מתרוממת על קצות אצבעותיי, מניחה את ידי על פניו וממשיכה. זה לא רע כל כך, וזה מזוייף אבל יכול כל כך להטעות את אלו שלא יודעים את האמת מאחוריי כל זה, וז--
"אני מצטער להפריע בהפגנת החיבה הפומבית שלכם, אבל אני ואת צריכים לדבר." אני מרגישה מישהו אחר, ככל הנראה ארתור, מחזיק בעדינות שקצת מפתיעה מידי בזרועי.
אני מראה לארתור את האצבע השלישית שלי, וממשיכה לעשות את... מה שאני צריכה לעשות. מה שצריך לעשות בשביל שכולם יאמינו.
אבל לא אכפת לי, למען האמת. אני אעשה את כל מה שצריך וכל מה שיעזור לג'ייק לצאת מהגהינום שבו הוא נמצא כעת.
האחיזה העדינה שהייתה עד לא מזמן הופכת למעט נוקשה, וארתור מושך בידי בחוזקה כזו כך שאני נאלצת להתנתק משפתיו של ג'ייק, גורם לי להיגרר אחריו.
"מה אתה עושה?!" אני כמעט צועקת עליו, מנסה להשתחרר מאחיזתו.
הוא לא עונה. צעדיו ממשיכים לנקוש על רצפת העץ.
הכל מסתובב לי. מה הוא עושה? הוא לא ענה לי.
הוא פשוט מושך אותי לעבר אחת מהפינות של הספינה, לא אומר דבר, לפחות עד שאנחנו נעצרים.
והמבט שלו נוקב בי, כמעט חותך אותי לחלקים ומפורר אותי, והוא כמעט גורם לי להרגיש כאילו עשיתי משהו לא בסדר.
כאילו כל מה שאני עושה הוא לא בסדר.
ואני כמעט מאמינה לו.
YOU ARE READING
בושם צרפתי
Teen Fictionזכה בוואטיז 2016! #מקום שני בספרות נוער (2/4/2017) אליזבת׳, נערה בת שמונה עשרה מהמושבת של אמריקה, נאלצת להתמודד עם מציאות חדשה לאחר שנחטפת על ידי ספינה של פיראטים אנגליים. היא לא יודעת למה, ולמען האמת לא כל כך אכפת לה- הרצונות היחדים שלה הם לחזור...
