אני מגיעה לחדר המפות, פורצת את המנעול עם סיכה קטנה שמצאתי ושהבאתי והכנתי כבר מראש, נכנסת לחדר ומביטה סביבי.
החדר גדול ומרווח, ואני מתחילה לעיין באין-ספור המפות המאויירות ככל הנראה ביד המונחות על השולחן, מודבקות על הקירות ומסתירות ככל הנראה שכבה של טחב מתקלף. אני מסתכלת גם על אלו שמפוזרות באקראי בכל פינה על הרצפה, מנסה לחפש מפה אחת שתתאים למה שאני עומדת להגיד.
"מה את עושה?" ג'ייק שואל לאחר כמה דקות בעניין.
אני מרימה מפה בגודל בינוני של צרפת, מניחה את כל המפות שהיו על השולחן על שאר המפות המפוזרות על הרצפה, ומניחה אותה במקומם, ומסמנת לוויליאם ולג'ייק לבוא ולעמוד משני צדדי. כשאני בוחנת את המפה מקרוב, אני מבחינה למטה בחתימתו של בנג'מין ג'יימס. אבא של לילי שירטט את המפה הזו!
הפרטים מדוייקים להפליא, ואני לא מופתעת כי הדיוק הזה, היא מה שמאפיין את עבודתו של הגאוגרף המפורסם. אני זוכרת את עצמי, כבר כילדה קטנה, יושבת ליד לילי ואביה ומביטה בעבודתו בהערצה, מביטה בו משרטט את הים הגדול המסומן בגלים וכותב בכתב קריא ומסולסל את השמות של הכפרים, היישובים, המחוזות, הנהרות והאגמים.
"בסדר. אנחנו אמורים לעגון באחד החופים של צרפת ולנוע לפריז לפי מה שסיפרת לי, נכון?" אני לוקחת ספינת עץ קטנה שהייתה מונחת על השולחן, מניחה אותה באיזור שבו נמצא הים, מביטה לעבר וויל לקבלת אישור.
וויל מאשר את דבריי בהנהון קצר.
"אבל הבעיה שלנו היא שיגלו אותנו. הספינה שלנו גדולה, וייקח זמן עד שנגיע לפריז, לפחות יומיים שלמים של הליכה אם אנחנו עוגנים במקום הקרוב ביותר לפריז מהים שזו עיר הנמל, דייפ," אני אומרת את מה שאני זוכרת ממה שאבא של לילי לימד אותי, מניחה את ספינת העץ על איפה שמסומנת עיר הנמל החשובה והגדולה. "בנוסף לכל, זו תהיה בעיה להיכנס לנמל שלהם עם הגודל הרב של הספינה, יחשדו בנו ויחסלו אותנו בלי בעיה."
"את צודקת בגדול. לא חשבתי על זה קודם. אני מקווה שארתור חשב על זה עוד קודם וחיבר טקטיקה אחרת ממה שעשה לפני כשנתיים. למרות שאני לא מחבב אותו בדיוק כמוך, הוא יודע לתכנן התקפות כמו שצריך, ואפילו טוב יותר מהממוצע. אני מקווה שהוא חשב על מה שאמרת." וויל אומר, מביט במפה ואז מחזיר את מבטו אליי בדממה.
"בנוגע לנושא של הטקטיקות של ארתור איני יכולה לומר דבר, מכיוון שמעולם לא יצא לי לראות אותו מבצע אחת. אבל מה שאני יכולה להוסיף הוא שביום שבו פלשתם למושבה שלי, ראיתי את הספינה הגדולה שלכם מרחוק והיה לי זמן להזהיר את כולם. וזה מוביל לעובדה שאם אנחנו רוצים לפלוש לצרפת בהצלחה, זו תהיה בעיה להגיע בספינה אחת גדולה, במיוחד אם אנחנו מתכוונים לעגון בנמל." אני אומרת, מביטה בשניהם.
ג'ייק מהנהן. "חשיבה מעולה. אני חושב שצריך להגיד את זה לארתור."
אני מושכת בכתפיי. "אם תהיה לי הזדמנות ואם הוא יסכים לקבל אותה ולא יהיה מושפע על ידי האגו שלו ויסרב לקבל כל עזרה."
וויליאם נאנח. "לפי איך שאני מכיר אותו..."
"אבל במקרה הזה היא צודקת. אין לו ברירה אחרת חוץ מלהקשיב לה." ג'ייק מוסיף.
"טוב. בואו נחזור למסלול שסטינו קצת ממנו. אני חושבת שאם אנחנו צריכים לבצע פעולה שקטה, אנחנו צריכים להשתמש בספינות הקטנות ששמרנו לשעת חירום."
"אך אם נבוא בגוש יחסית גדול של ספינות קטנות יחשדו בנו גם, לא?" וויל שואל.
"חכה, תן לי לסיים את המשפט." אני אומרת באנחה, נועצת בו מבט.
"אז אני יכול להניח קטיעת אנשים באמצע המשפט זה משהו משפחתי אצליכם, הא?" ג'ייק אומר בחיוך.
"כנראה," וויליאם ואני אומרים בו זמנים, ואני מושכת בכתפיי.
הוא רק צוחק, ואנחנו נאנחים.
"אוקיי, רציתי להגיד משהו לפני שקטעת אותי בגסות, אבל יש משהו במה שאמרת. אנחנו צריכים למצוא איזון." אני מנסה לחשוב למשך כמה רגעים.
"רגע, יש לי!" אני אומרת לפתע. "אולי כדאי שנתחזה לספינת סוחרים אמריקאית? כן, זה יכול לעבוד! אני יודעת לדבר צרפתית, וגם המבטא שלי הוא אמריקאי במקורו, וגם ואוכל ללמד אתכם מילים חשובות ושימושיות בשפה הצרפתית. אם נתלבש בהתאם, נסתיר את הנשק בצורה מוצלחת ונהיה כמה שיותר שקטים ולא מעוררי חשד, נצליח להסתנן בשקט לגבולות המדינה."
"זה בהחלט יכול לעבוד. אבל ארתור הוא הקפטן, ובטח כשנגיע לשם יבקשו לשוחח עם הקפטן ותוך רגע יכולים להבחין במבטא האנגלי הכבד שלנו ויהרגו אותנו בשניה." וויל אומר.
"יש לי רעיון!" ג'ייק אומר, מחייך. "אולי... אולי אליזבת' תהפוך לקפטן של הספינה! כלומר, לפחות עד שנעבור את הכניסה בשלום!"
"אבל אני בת. לצערי הרב, נקבות לא בדיוק יכולות להיות קפטניות של ספינות." אני אומרת באנחה, מגלגלת את עיניי.
"אז תתחפשי לבן!" ג'ייק אומר.
"לפני שאנחנו קובעים תוכניות, צריך לברר עם ארתור. אנחנו לא יכולים לעשות דברים על דעת עצמינו. הוא יכעס." וויל מביט בשנינו, נראה טיפה מודאג.
"אתה צודק. במקרים רגילים הייתי אומרת שלא אכפת לי ושהוא יכול להמשיך לכעוס, אבל אנחנו לא חייבים לעשות דבר במקרה הזה. אבל אני מבטיחה שאנסה לדבר איתו על זה בהזדמנות. חוץ מהעובדה שזה ממש עצוב ולא בסדר שאני אצטרך להתחפש לגבר בשביל להיות בעלת כוח ומשמעות."
"אני יודע, אליזבת'." וויל מניח את ידיו על השולחן. "אבל לצערינו הרב, אין לנו זמן לשנות את העולם ואת היחס שלו לאחרים. לפני שנצליח, יש לנו להציל חיים. בין אם את החיים שלנו, ובין אם החיים של כל אחד משאר אנשי הספינה."
"אני יודעת." אני נאנחת שוב, אוספת את שערי לפקעת גבוהה. "אל תדאגו. אולי אין לי כוחות על טבעיים, אבל אני אצליח. אם ארתור יסכים להקשיב לי."
יש שתיקה של כמה דקות. אני לא יודעת מה היא מביעה. ובסיטואציה הזו, אני לא בטוחה שאני באמת רוצה לדעת מה היא מביעה.
יש ממש מעט בעיות בתוכנית שלנו, אבל הבעיה העיקרית, והכי גדולה וקריטית במקרה הזה הוא ארתור. פשוטו כמשמעו. ואנחנו מודעים אליה בהחלט.
במידה והוא לא יסכים להקשיב לנו, ירצה להישאר באותה התוכנית שאותה תיכנן לפני כשנתיים וגם ככל הנראה יהיה תקוע עמוק עמוק באגו של עצמו, (כמו תמיד) ואם הוא לא יסכים להקשיב לאף אחד, לא יהיה סיכוי שנוציא אפילו חלק קטן מהתוכניות שלנו לפועל. ואם לא נצליח, זה אומר שכדאי שנתחיל לחפור את הקבר של עצמינו.
צריך לגרום לו להבין שככל הנראה התוכנית שלו כבר לא רלוונטית, ולהסביר לו מה קרה במקרה של המושבה שלי, ולהגיד לו שהוא צריך להתחיל ללמוד מהטעויות שלו.
זה נשמע כרגע בלתי אפשרי, אבל הבנים סומכים עליי שאצליח. כי אמרתי שאצליח. למרות שאני כלל לא בטוחה שאצליח בעצמי, אבל אין לי ברירה.
אני אולי תקועה בספינה הזו לא מרצון, אבל עדיין יש לי סיבה מסויימת להשאיר את כולם בחיים ולהציל את הספינה הזו ממוות בטוח בחופי צרפת. גם בגלל שטוב, אני על הספינה הזו. ואני לא בטוחה שזה הזמן שלי למות. וגם בגלל שהצלחתי להשיג לי כאן חברים, וגם אח שלי כאן, ואני לא רוצה שהאגו הענקי של ארתור יוביל את כולנו אל האדמה.
אני אהיה חייבת למצוא זמן ולהגיד לו את כל הדברים האלו. הסיכוי שהוא יקבל אותם הוא קטן, אבל במקרה הזה אין לנו הרבה ברירות מלבד לנסות, לא?
או ש... או שפשוט נוכל להסתיר ממנו את הכל.
"תקשיבו!" אני אומרת, "נוכל להסתיר את התכונית הזאת ממנו! אם נדאג שמישהו יעסיק אותו... אני אוכל בינתיים להתחזות לקפטן, ועד שייסמו להעסיק אותו כבר נוכל להספיק להסתנן לבפנים."
"איך נעכב אותו בדיוק, ואיך אנחנו נסביר לו את הכל אחרי שזה יסתיים?" וויליאם שואל.
"כשאני אסיים עם ההתחזות וכשארתור יחזור, אז כבר יהיה אפשר לספר לו הכל. לא יהיה לו מה לעשות בכל מקרה, ואני מניחה שאחרי שהוא יראה שזה באמת הצליח הוא לא יכעס כל כך."
"יש משהו במה שאת אומרת..." וויליאם מגרד בזקנו שכמעט ואין לו. "אבל זה לא יראה לו חשוד אם ננסה לעכב אותו ממש כמה דקות לפני העגינה?"
"צריך לגרום לו להתעכב מוקדם יותר ולמשוך את זה למספיק זמן."
"הממ..." ג'ייק חושב. "אני בעד."
"עכשיו נותר רק לדבר עם כמה מלחים בשביל שיעזרו לנו להוציא את זה לפועל... וזה יהיה מוצלח."
"נשמע נהדר. אבל איך נדע שהם לא יספרו לארתור?"
"צריך להבהיר להם שזו התקווה האחרונה שלנו ושאם הוא יידע הכל יהרס. ואסור לספר לברנרד, כי הוא הכלבלב של ארתור וישר יעביר לו את כל המידע. האם אני ברורה?"
"כן המפקדת!" ג'ייק מצדיע לי, רגע לפני שהוא פורץ בצחוק. וויליאם ואני מגלגלים את עינינו.
"אני אתחיל לדבר עם כמה מלחים מעכשיו. נגיע לצרפת ממש בעוד כמה ימים, ועדיף שלא נדחה דברים לרגע האחרון." וויליאם אומר, קם ממקומו יחד עם ג'ייק.
"קדימה," אני אומרת. "בואו ננצח במלחמה הזאת."
YOU ARE READING
בושם צרפתי
Teen Fictionזכה בוואטיז 2016! #מקום שני בספרות נוער (2/4/2017) אליזבת׳, נערה בת שמונה עשרה מהמושבת של אמריקה, נאלצת להתמודד עם מציאות חדשה לאחר שנחטפת על ידי ספינה של פיראטים אנגליים. היא לא יודעת למה, ולמען האמת לא כל כך אכפת לה- הרצונות היחדים שלה הם לחזור...
