"איך היה?" ג'ייק מקדם את פניי ושואל בחיוך ישר איך שאני נעמדת לצידו.
"פשוט סתום ואל תדבר על זה ואל תזכיר את זה אף פעם כל עוד אתה רוצה להמשיך לחיות."
"זה היה עד כדי כך נורא?" הוא שואל, מרים את גבתו.
"לא. הבעיה היא שזה הרגיש לי יותר מידי טוב." זה מה שאני מצליחה למלמל לבסוף.
המוזיקה מתחדשת והופכת להיות קצבית יותר ושמחה יותר ממה שהייתה עד עכשיו, ואני מוצאת את עצמי מקשיבה לה דיי בעניין, מתופפת עם רגלי הימנית על הרצפה בלי אפילו לשים לזה לב.
"בואי נרקוד!" ג'ייק מציע לבסוף, לוקח את ידי.
"לא שוב..." אני ממלמלת.
"הפעם זה איתי. אנחנו צריכים להיות זוג, לא? אנחנו אמורים לרקוד יחד בדברים שכאלו, זה מה שזוגות עושים! קדימה, אני מבטיח שזה לא יהיה נורא כל כך!"
אני נאנחת. למרות שזה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות כרגע, ההצגה חייבת להימשך. "בסדר, בסדר, אני אבוא. לא שיש לי ברירה אחרת..."
"נהדר!" הוא מחייך אליי, מוביל אותי חזרה למקום שבו הייתי רגע לפני עם ארתור, כשאני משתרכת מאחוריו.
"אני מצטער מראש על כך שאני רקדן גרוע, אבל את תתמודדי עם העובדה הזו," הוא ממשיך לחייך.
"זה בסדר, אתה בחברה טובה. זה לא שאני רוקדת מי יודע מה טוב."
כמה רגעים לאחר מכן, מסתבר שהוא לא המעיט בערכו אלא באמת צדק.
לעומת ארתור, שנע בקלילות על הרחבה, כמעט ריחף, ג'ייק דרך על רגלי לפחות חמש פעמים, ואחז בי ברגעים שלא צריך חזק מידי, ובכל השאר הוא החזיק אותי בעדינות. אבל זה היה יותר מידי עדינות.
אבל הדבר היחידי שאני יכולה להגיד לטובתו של ג'ייק המסכן, זה שגם עם כל הנפילות והמכות והדריכות, היה ממש כיף. וזה לא כיף שנתון בספק, כמו שארתור נתן לי.
צחקנו המון, השתוללנו קצת על הרחבה הקטנה, אבל השתדלנו כמה שיותר שזה יראה מתון ולא יותר מידי... מוזר.
אחרי שאנחנו נזכרים שאנחנו במקום ונרגעים מעט, אני מחבקת אותו. "צדקת. אתה באמת רקדן גרוע, אבל לפחות היה כיף."
הוא צוחק, מופתע מעט מהמגע הפתאומי אך תוך רגע מחבק אותי חזרה. "בהחלט."
אני עוצמת את עיניי לרגע, אבל אני יודעת שכל המלחים ושאר עובדי הספינה מסתכלים עלינו ושורקים ומוחאים כפיים בהתלהבות ומתלחששים בינם לבין עצמם. וזה טוב.
אני אוהבת להיות בחברת ג'ייק. הוא נחמד ומקסים, ומצחיק ומוזר, והוא שונה.
וגם אני שונה.
הוא החבר הכי טוב שלי כאן, וגם הוא בן האדם היחידי שאני סומכת עליו בספינה.
הוא לקח אותי על חסותו ולימד אותי כל מה שאני צריכה לדעת על הספינה ועל האנשים, למי להתקרב וממי עדיף לשמור מרחק בטוח, מי יכול להשיג לך אוכל אכיל ומי כשהוא רעב יכול לאכול אותך, הוא גם נתן לי קצת רקע על הספינה, על המסלול שלה, ולאן היא תשוט אחר כך.
אחרי כל מה שהוא עשה בשבילי, אני חייבת להחזיר לו טובה. גם אם קטנה.
והחובה הזאת היא לשמור עליו בטוח, להיות לצידו ולא לתת לאף אחד לפגוע בו, ולא משנה באיזו דרך אני אצטרך להשתמש, זה מה שאני אעשה.
ואף אחד לא יעמוד בדרכי. אפילו לא ארתור.
CZYTASZ
בושם צרפתי
Dla nastolatkówזכה בוואטיז 2016! #מקום שני בספרות נוער (2/4/2017) אליזבת׳, נערה בת שמונה עשרה מהמושבת של אמריקה, נאלצת להתמודד עם מציאות חדשה לאחר שנחטפת על ידי ספינה של פיראטים אנגליים. היא לא יודעת למה, ולמען האמת לא כל כך אכפת לה- הרצונות היחדים שלה הם לחזור...
