אני קמה לצעקות שנשמעות בגוון קולו של פאבלו וממצב שכיבה אני מתיישבת.
זוחלת עם ישבני אל כיוון כסא הגלגלים ובספירה של שלוש מתיישבת עליו, זה טריק שלימדתי את עצמי אתמול.
עשיתי את אירגוני הבוקר שלי, שמתי מעלי כותנת לילה דקיקה בצבע שחור.
יצאתי מהחדר נכנסת אל תוך המעלית שגיליתי שלשום, מניחה שזה ביגלל שפאבלו היה מרים אותי ויורד במדרגות היישר אל הסלון.
הבטתי בעצמי דרך המראה ולא אהבתי את שראיתי, הכותונת הבליטה לי דברים שלא היו צריכים להתבלט אבל לא היה לי כוח להחליף.
המעלית מאחוריי נפתחה, סיבבתי את כסא הגלגלים, יצאתי ממנה ולאחר מן נעצרתי צופה במחזה של גבר מתקרב אל פאבלו בצעדים מפוחדים ״אי-איגור נעלם״ הוא אומר ולאחר מכן מוטח על הרצפה שדימומים מתחילים להיווצר בכל פניו.
דמיינתי את עצמי ככה, את עצמי כשאבא שלי מכה. אם היו לו את אותם כוחות כמו של פאבלו הוא היה מספיק להרוג אותי באותו לילה.
״פא-פאבלו פאבלו״ אני עוצרת אותו מלהרוג אותו, הוא הכה אותו ללא הרף.
פאבלו קם עם גבו אליי, הרים את אותו הבחור ודחף אותו לכיוון היציאה.
הוא הרים את עניבתו מהרצפה ואני מבינה שהוא מנקה את אצבעותיו מהדם איתה, עדיין עם גבו אליי.
״פאבלו״ אני קוראת לו בקריאה שנשמעת כאנקה, הוא מסתובב ואני בוחנת את שיערו הפרוע, שפתיו שמתחממות כל פעם שהוא עצבני והופכות לאדומות. זה משהו שרבקה סיפרה לי.
הוא בוחן אותי ללא בושה, לא מנסה להסתיר זאת כפי שאני ניסיתי. ״מה זה היה?״ אני שואלת.
״למה את בוכה?״ הוא מתעלם משאלתי ועונה לי בטון שהספקתי להתרגל אליו, טון חסר רגשות, שיא האדישות.
כיווצתי את מצחי באי הבנה ונגעתי בלחיי, הן רטובות. ״ד-דמיינתי את עצמי כשאבא שלי מרביץ לי כפי שאתה הרבצת ל-״ הוא קוטע אותי ״-מה זאת השמלה הזאת?״.
״מה?״ אני שואלת מהאופן בו הסיט את הנושא בצורה כל כך מזלזלת.
״שמעת אותי״ הוא אומר בטון. ״א-א-אני לא יודעת זה היה לי בארון ונראה די נוח״ אני לא יודעת למה אני חייבת לו הסברים.
״ל-למה הרבצת לו ככה?״ אני שואלת בחשש שאהיה הבאה בתור.
״לא משהו שצריך לעניין אותך״ הוא אומר ״עלי להחליף בגדים״.
YOU ARE READING
Same speech
Romance״את מעניינת אותי שירז בראון״ הוא אומר מלקק את שפתיו ומניח את ידיו על אגני ״את מבינה את זה?״. ״אתה סתם עוד לבן״ אני אומרת בביטחון ״זה יעבור לך״. האחיזה שלו בי מתהדקת כאיום ואני פולטת גניחה שגורמת לו לחשוף את שיניו הלבנות. *הסיפור השלישי שלי
