שיר לפרק: עומר אדם-שדות של תירוצים
-
המשך מהפרק הקודם
״מה זה המכנס הקצר הזה?״ זה המשפט היחידי שיצא לי מהפה.
היא לא ענתה, אמיצה שלי.
״פונים אלייך״ אני אומר לה. ״שימשיכו לפנות אליי״ היא בוחנת את הסבלנות שלי.
אני אוחז בזרוע שלה בחוזקה ומוציא אותה מהמטבח ״שלא תעזי להוציא טון מזלזל שכזה כלפיי הבנת אותי?״ אני צורח על הבוגדת הקטנה הזאת שמשחקת את התפקיד שלה יפה יפה.
״סיימת?״ היא שואלת בזילזול שמטריף אותי. ״תזהרי ממני״ האחיזה שלי מתהדקת סביב הזרוע שלה.
״מאמי זה כואב לי!״ היא צועקת עליי. חשבתי על העובדה הזאת שהיא קוראת גם ללוקאס מאמי, האחיזה שלי מתחילה להתחזק והיא מתחילה להיאבק בי לשווא.
״תעיף ת׳ידיים המזדיינות שלך ממני!״ היא צורחת עליי כשאני מביט בה, האישה שאני אוהב בגדה בי, שיקרה לי, תימרנה אותי וניסתה לרצוח אותי.
״תכיני ת׳דברים שלך וטוסי לי מהבית לפני שאני אפגע בך״ אני צורח עליה, אני לא רוצה לפגוע בה.
היא מביטה בי מבולבלת, כנראה תוהה אם עליתי עלייה ״מה?״ היא שואלת מבולבלת. ״את לא מבינה מפגרת? טוסי לי מהבית״ אני צורח עליה את כל העצבים שבי.
היא רצה מן המקום ועליתי לקומה שלישית לשני.
״נפרדת ממנה?״ שני שואלת מתרגשת לבואי כשאני נכנס אל תוך החדר הנוסף בקומה השלישית, היא לא ראתה את החדר הפרטי שלי מעולם.
רק שירז ראתה.
״אני חושבת שכדאי לנו לכייף ולשכוח ממנה״ היא אומרת מנסה לגרות אותי אך היא לא מצליחה. ״לכי הביתה״ אני אומר.
״הבטחת לי״ היא אומרת. ״אני אזיין אותך מחר״ אני אומר לה בטון שהיא אוהבת לשמוע.
אני לא הולך לפגוע בשני, היא עוזרת לי לגלות סודות של האויבים שלי.
אני מלווה אותה למטה והמעלית נעצרת בקומה שנייה ושירז נכנסת לתוכה, סורקת את שני ונעמדת לפנינו.
״איפה עשית את הסיליקון?״ שני שואלת את שירז ואני בוחן את הגוף של שירז מאחורה.
״מאמי הוא אמיתי״ שירז אומרת לשני ויוצרת זווית יותר סקסית לבחינת האחוריים שלה. ״אל תסתכל״ שני מבקשת.
YOU ARE READING
Same speech
Romance״את מעניינת אותי שירז בראון״ הוא אומר מלקק את שפתיו ומניח את ידיו על אגני ״את מבינה את זה?״. ״אתה סתם עוד לבן״ אני אומרת בביטחון ״זה יעבור לך״. האחיזה שלו בי מתהדקת כאיום ואני פולטת גניחה שגורמת לו לחשוף את שיניו הלבנות. *הסיפור השלישי שלי
