שיר לפרק: עומר אדם ומשה פרץ- כשאת הלכת.
-
אני כבר לא שומעת אותו מבעד לדלת. לא את הנשימות הכבדות שלו, לא את הצעדים שלו ולא את הדפיקות שלו.
אני קמה מן הרצפה ובוחנת את חדר הארונות בעיניים דומעות, הוצאתי חולצה לבנה ענקית של פאבלו מן מדף שתפס את עיניי ולבשתי את החולצה שנראתה עליי כשמלה.
גייסתי את כל כוחי והזזתי שידה ענקית יודעת שאם זאת לא הייתה הסיטואציה לא הייתי מצליחה להזיז את השידה הזו גם בעד שלום.
הוצאתי יבבה כששמעתי דבר מה נופל, הבטתי ברצפה וראיתי סכין עם ידית שחורה, זאת סכין שרבקה אמרה לי שהוא תמיד מסתובב איתה.
המחשבות שעברו לי בראש לא הניחו לי.
הבטתי בסכין בעצב, חשבתי על מלא דברים לעשות איתה.
אני לא יכולה לנסות להתעמת עם איתו בה, זה יהיה לא חכם. פאבלו כל כך חזק.
אבל...אני יכולה ל...כן.
לא שירז!
חבטה בדלת שמאחוריי הרעידה כל פיסה בגוף שלי, הרמתי במהירות את הסכין מהרצפה ומבלי לחשוב פעמיים חתכתי את הוורידים שלי, השתקתי את היבבות שלי. הרגשתי כלום. פשוט כלום.
חבטה יותר גדולה ששיערתי שעקרה את הדלת ממקומה לא איחרה להגיע לאחר סט הצרחות שיצאו לי מהפה.
שמעתי מאחוריי צעדים, הסתובבתי אליו מבחינה בו מתקדם אליי באיטיות שהפחידה אותי עד מוות.
״א-אני אוהבת אותך״ אני אומרת את שלושת המילים שריככו את הנשימות הכבדות שלו שמסמלות שהוא עצבני ואסור להתעסק איתו.
עכשיו הוא עצבני ואפשר להתעסק איתו.
״אבא שלך שלח אותך נכון?״ הוא ממהר לשאול וידעתי שזה ביגלל שהוא מפחד להתרכך ״הוא שלח אותך בכדי להרוג אותי נכון? הוא ידע שיש לי חולשה לנשים שנאנסות בגלל אמא שלי אז זייפת את התקרית המזדיינת ההיא במועדון שהבוס הזה והאקס המזדיין שלך מנסים לאנוס אותך אה?״.
זה די נשמע אמיתי איך שתיאר את המקרה, אבל לא. אני כמעט נאנסתי באמת והוא הציל אותי.
ועכשיו הגלגל הסתובב לו והוא רוצה לאנוס אותי.
״ניסיתם להרוג אותי גם אה?״ הוא צועק עליי ״הוא מנסה לקחת את כל מה ששלי? כמו שהוא לקח לאבא שלי את התואר אה?״.
YOU ARE READING
Same speech
Romance״את מעניינת אותי שירז בראון״ הוא אומר מלקק את שפתיו ומניח את ידיו על אגני ״את מבינה את זה?״. ״אתה סתם עוד לבן״ אני אומרת בביטחון ״זה יעבור לך״. האחיזה שלו בי מתהדקת כאיום ואני פולטת גניחה שגורמת לו לחשוף את שיניו הלבנות. *הסיפור השלישי שלי
