אני כבר שבוע וחצי בבית של סבתא שלי.
חזרתי למכללה, השגתי עבודה בקיוסק ליד הבית של סבתא שלי.
שכחתי עד כמה סבתא מזכירה את אמא שלי, שכחתי איך כשהייתי קטנה הייתי מתנחמת בכך שאני גרה איתה ומרשה לעצמי לדמיין שהיא אמא שלי.
״צריך לסדר לך מישהו לינדה״ היא קובעת, אני מצחקקת.
״הו לא. לא לא לא״ אני מנידה בראשי בעוד כשאני משקה את הצמחים בגינה שלה.
״למה? יש לחברה שלי מהמועדונית בן״ היא אומרת ״הוא יפה תואר ושרמנטי שאין לתאר!״.
״סבתא כל הגברים אותו הדבר״ אני אומרת ״נחמדים בהתחלה ואחר כך מעצבנים, כמו אבא״ וכמו לוקאס, וכמו פאבלו.
היא מצחקקת ״אבא שלך זה מקרה אחר ומיוחד לינדה״ היא אומרת.
״אני לא זקוקה לאף אחד כרגע״ אני אומרת.
״חשבתי שאם יהיה לך גבר בחיים כרגע הוא יעזור לך לצאת מן העצב״ היא אומרת.
״אני לא עצובה״ אני רוטנת בילדותיות.
״טוב לינדה״ היא אומרת ״תשקי את הגינה ואני בנתיים אכין ארוחת ערב״.
אני מסיימת להשקות את הגינה ומזמזמת לי מנגינות מוכרות.
אני נוגעת בורד אדום ונחתכת מהעלים שלו. ״אאוץ׳״ אני מייבבת קלות ומוצצת את הדם.
אני שונאת ורדים כי אבא שלי תמיד אהב אותם, היינו עושים ארוחות משפחתיות עם סבא וסבתא שלי לפני שאמא שלי וסבא שלי נפטרו.
הוא היה לוקח אותי לגינה והיה קוטף ורדים.
סבתא שלי תמיד התעצבנה על כך וחשבה שזה הכלב שהיה שייך לסבא שלי.
אני מסדרת את הערוגות ושותלת פרחים חדשים שקניתי לסבתא שלי, אני מנקה את הגינה וגוזמת צמחים שגדלו יותר מידי.
אני נכנסת אל תוך הבית ונכנסת אל חדר האמבטיה, פושטת את בגדיי המלוכלכים ומנקה את עצמי.
לאחר אמבטיה מפנקת אני יוצאת ומתלבשת בבגדים ביתיים, מריחה את התבשילים שלה עד לקומה השנייה של הבית.
אני נועלת את נעלי הבית הפרוותיות שלי ויורדת במורד המדרגות לקומה הראשונה של הבית.
״אני אקרא לה״ אני שומעת את קולה של סבתא מתקרב אליי ואנחנו נפגשות וכמעט נתקלות זו בזו.
״הבהלת אותי לינדה״ היא אומרת ״יש לך אורח״.
כיווצתי את מצחי, מי זה כבר יכול להיות?
ניסיתי לפענח מי זה כבר יכול להיות, לפי המבט הפלרטטני הזה שלה זה יכול להיות הבחור שדיברה עליו שהוא הבן של חברה שלה מהמעדונית.
במבט חושד לעברה אני נכנסת אל תוך המטבח וכמעט נופלת ארצה כשאני מבחינה בו עומד וטועם מהמטעמים שלה.
מי זה יהיה?
STAI LEGGENDO
Same speech
Storie d'amore״את מעניינת אותי שירז בראון״ הוא אומר מלקק את שפתיו ומניח את ידיו על אגני ״את מבינה את זה?״. ״אתה סתם עוד לבן״ אני אומרת בביטחון ״זה יעבור לך״. האחיזה שלו בי מתהדקת כאיום ואני פולטת גניחה שגורמת לו לחשוף את שיניו הלבנות. *הסיפור השלישי שלי
