Broken Tomorrow ↬ TaeKook

Chapter 19-Taehyung

Song: Flares-The Script

26.10.2017 יום חמישי-15:00 בצהריים.

שלושה ימים חלפו מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו. מאז הפעם האחרונה שעיניי פגשו בשיערו השחור שדמה לצבעו של הלילה בעיר שלא ידעה את המילה 'חשמל', מאז הפעם האחרונה שצפיתי בו נושם באופן סדיר דרך אפו העבה, מאז שחשקתי בשפתיים החתומות שלו שידברו וילחשו לי דברים שנועדו לאוזניי בלבד. עברו שלושה ימים מאז שסרקתי את הגוף השרירי שלו, שהכרתי כל כך טוב, שחשקתי בו, שהערצתי. האשמה שכרסמה אותי מבפנים רק הרעילה אותי ככל שהזמן עבר, כבר התחלתי את המסע שלי לעבר היותי אדם ללא שום משמעות בחיים. פשוט כבר לא הייתה אף סיבה, אף רצון כדי להיות חלק מהעולם הזה… האנשים היחידים שכלפיהם ארגיש משהו יהיו היחידים שנשארו לצידי בזמנים קשים. כבר ידעתי שאת הבחירות שלי בחיים עשיתי.

ואהבה…. אהבה הייתה מילה שלא כולם ידעו את המשמעות האמיתית שלה, היא הייתה האחת שחיברה בין אויבים, עם כוח עצום להרוס דברים, להוביל אנשים היישר אל המוות שלהם. אהבה הייתה… הדבר היחידי שהרג אותי עכשיו. אהבה היא אובססיה, אהבה היא געגוע למשהו שלא ניתן לתת לו שם, אהבה היא כוח, אהבה היא חולשה, אהבה היא אוויר לנשימה והיא גם האחת שלוקחת לך את החמצן. לאהבה יש כל כך הרבה שבויים, אני הייתי אחד מהם. הייתי כלוא בין ארבעת קירות הלב שלי שבהם שלט האחד הזה שאהבתי, שגרם לי להרגיש אשם כל כך, שגרם לי להתייסר בכל רגע שבו אני חי, אהבתי אותו… הייתי אובססיבי כלפיו… הייתי בין הידיים שלו וחיכיתי לגורלי המר בלעדיו.

בכל יום שעבר שעיניי היו פקוחות, נזכרתי בחיים שהיו לנו ביחד. ביליתי את חיי איתו מאז שהייתי בן שבע-עשרה, הייתי כל כך עיוור אחריו, הוא היה היחידי שראיתי. הוא היה מקובל בכל מקום אליו הוא הלך, ובכל פעם התמלאתי ברעל הקנאה מחדש… אבל בכל פעם במשך עשר שנים, הוא הוכיח לי שאין לי מה לקנא. אבל עכשיו לא קינאתי, עכשיו רק רציתי אותו שוב… רק רציתי שנאהב  אחד את השני בלב שלם, ללא סודות וללא חרטות. ידעתי שלא הייתה לי את הזכות יותר לכעוס אחרי מה שעשיתי לו, אחרי שהשפלתי אותו ככה והרסתי את הרגע בו התאחדנו, הרסתי הכל לחלוטין במו ידיי ואני ידעתי את זה. לא היה לי מה להכחיש יותר, לא היה לי מה להסתיר, הייתי מאוהב שוב במי שהיה בעלי, במי שהוא עדיין בעלי. הייתי מאוהב באחד שהביא לי ילדים בדמותו, שהעניק לי את כל מה שרק ביקשתי, באחד הזה שהתאהב בי במבט ראשון.

שמעתי את קולות הצחקוקים של הבנים מהחדר שלהם, הם היו קולניים וסגורים בחדר, הם שיחקו אחד עם השני ולא היו מוכנים לצאת לסלון כדי שאוכל להשגיח עליהם. אבל ניחשתי שאולי זה טוב, אולי אוכל לנקות קצת את הראש שלי. ידעתי שמה שעשיתי עם ג'ונגקוק יכל לפגוע בהם גם, ידעתי שזה יכל לשנות את מערכת היחסים של אבא שלהם איתם, לא רציתי שיתרחק מהם… ידעתי שהוא אוהב את הדברים הקטנים שהבאנו ביחד, ידעתי שהוא אוהב אותם יותר אשר את עצמו. להביט עליהם גרם לי להיזכר בכל התקופה הזאת ששילמנו הון במטרה לעשות את ההנדסה הגנטית הזאת. תחילה הסבירו לנו מה הייתה המשמעות של זה, רציתי יצירה משלנו, רציתי ששניהם יהיו שייכים לנו באופן מלא. אמרו לנו לשבת בחדר בודד, מה שעשינו היה לשבת על שני כיסאות אחד מול השני, לסרוק אחד את השני ולאונן. נזכרתי במבט שהיה לו כאשר הוא הסתכל עליי ושפשף את האיבר העבה שלו, הוא גנח את שמי בדיוק כפי שאני גנחתי את שמו וכל כך חשקתי בו בתוכי… הדבר היחידי שבזכותו גמרתי היה המחשבה עליו שבה הוא חודר לתוכי ומזיין אותי. בסופו של דבר גמרנו בתוך כוסות קטנות ואת הזרעים לקחו וחיברו ביחד; מצאנו אם פונדקאית ושילמנו לה את הסכום הדרוש. ככל שההיריון התקדם הרגשתי מאושר. הייתי נרגש כל כך בידיעה שיהיה לי ילד משל עצמי, בידיעה שיהיה לי ולג'ונגקוק ילד משלנו שיהיה שילוב שלי ושלו. אך ברגע שגילינו שאלו היו תאומים לא זהים, ידעתי… ג'ונגקוק הביא לי את כל העולם הרחב בידיים והיה מוכן לתת לי אפילו מעבר.