Broken Tomorrow ↬ TaeKook

Chapter 23-Taehyung

Song: Suicide-James Arthur

2.11.2017 יום חמישי-11:00 בבוקר.

הלב שלי פעם בחוזקה ברגע שפקחתי את עיניי על התקרה הלבנה בחדר הרחב שבו אני וג'ונגקוק ישנו פעם. חיוך מובך עלה על פני כאשר נזכרתי בכל מה שעשיתי איתו אתמול בלילה, הושטתי את ידי אל קצוות השמיכה והרמתי אותה באיטיות; לחיי האדימו אף יותר ברגע שנתקלתי בגופי העירום לחלוטין. התמתחתי בעייפות, הסטתי את ראשי הצידה ועיניי נתקלו בצד הריק של מיטת הקינג סייז. הרגשתי את פעימות ליבי שנעצרו פתאום חוזרות למסלול הרגיל ברגע שאישוניי קלטו את הפתק על הכרית. ג'ונגקוק… היה למיטה את הריח של ג'ונגקוק. לקחתי את הפתק ועל הדרך גם את הכרית שלו, הנחתי אותה על פניי והסנפתי את ריחה, הרגשתי לכמה דקות שכרות כתוצאה מהריח המתוק שעלה ממנה. נשכתי את שפתי התחתונה, העברתי את ידי על שיערי הפרוע ובאיטיות פתחתי את הפתק. 'הלכתי לסדר כמה דברים בעבודה טאה, אל תדאג… אל תאמץ בבקשה את הישבן שלך. אחזור בקרוב אהובי.' הרגשתי איך טיפת השלווה שנותרה לי נשרפה כאילו לא הייתה. הוא גרם לי לחייך, חיוכי היה גדול עד ששרירי הלסת שלי החלו לכאוב.

קירבתי את הפתק אל חזי ואימצתי אותו לחיקי, הוא גרם לליבי לפרפר, הוא גרם לעורי לכאוב מהרצון שיהיה איתי שוב באותה המיטה. יכולתי לדמיין את התאומים נכנסים אל תוך החדר הזה וקופצים על המיטה בימי ראשון בשעת בוקר מוקדמת, נזכרתי בחדרים הרבים שהבית הזה הכיל ואת שני החדרים ששמר במיוחד בשבילם. שני החדרים האלו השקיפו על הבריכה, על עמדת הגריל ועל כל נוף העיר שהיה מופרד מהבית. הוילה שבה גרנו בעבר… עכשיו היא חזרה אלינו באותו המצב שבו השארנו אותה. כל החלומות הישנים שלנו נמצאו כאן, כל הזיכרונות והרצונות, כל המילים היפות והסודות… הכל הוחבא בתוך הקירות. התרוממתי עם פלג גופי העליון לתנוחת ישיבה, הורדתי את השמיכה ממני והנחתי את כפות רגליי על רצפת השיש הלבנה והמבריקה של הבית. הרגשתי את המגע הקר, הוא גרם לי להצטמרר מכף רגל ועד ראש, עורי התכווץ והשתדלתי לעמוד כמו שצריך. אך ברגע שנעמדתי על רגליי, פי נפער לרווחה… לא האמנתי שהוא עדיין יכל לעשות את זה. הרמתי את שתי זרועותיי, סימנים אדומים-סגולים היו על כל אורכן, הן כיסו גם את חזי ובטני, אפילו היו כמה בירכיי השחיפות. העונג הצרוף שהרגשתי אתמול, כמות הפעמים שגמרתי אתמול בזכות בעלי גרמו לי להיות מטושטש כל כך… אפילו לא הרגשתי שג'ונגקוק סימן אותי כל כך הרבה פעמים.

המיטה הזוגית והגדולה הייתה במרכזו של החדר שלנו, טלוויזיה הפלזמה היוקרתית שאורכה ורוחבה היו בלתי ניתנים לתיאור הייתה כבויה וקיר-החלון בחדר שלנו היה מעט פתוח, הוילונות זזו עם הרוח שנכנסה לבפנים, יכולתי לראות את המרפסת. צעדתי על רצפת השיש, כחמישה-עשר צעדים לעבר הפתח של חדר הארונות שפעם אני וג'ונגקוק חלקנו; ברגע שנכנסתי יכולתי לראות את הצד הימני של חדר הארונות ריק לחלוטין בעוד שהצד השמאלי היה מלא בבגדיו של בעלי. ניגשתי אל הצד שלו, פתחתי את אחת מהמגירות האוטומטיות בעזרת שלט מיוחד והוצאתי משם את אחד מהבוקסרים שלו, בשניות שלפתי חולצת טי-שירט שחורה וצמד גרבי צמר שהוא ידע שהיו האהובים עליי. הכל הריח כמוהו, הכל הזכיר לי אותו… כל דבר קטן שעל פניו חלפתי הזכיר אותו. תפסתי את חולצת הטי-שירט והלבשתי אותה על גופי, היא הייתה מעט גדולה עליי, היא הגיעה אל חצי ירכיי וזה נתן לי את המחשבה שאני לא צריך להתאמץ ללבוש מכנס. השחלתי את תחתוניי הבוקסר על רגליי המסומנות וגנחתי קצת מהכאב, ג'ונגקוק החליט שנשלים את הפערים בינינו, לאורך כל הלילה השלמנו אחד את השני. שפשפתי את ידי מעט על אחד מפלחי ישבני וגרבתי את גרבי הצמר על כפות רגליי, הייתי עייף כל כך… התפלאתי שהצלחתי לעמוד אחרי אתמול, אחרי שג'ונגקוק הוכיח לי כל פעם מחדש שלמרות שהשנים עברו, הוא לא איבד אף אחד מהכישרונות שלו, וזה לגרום לי לעוף גבוה כל כך לשמיים.