Song: Flaws-Vancouver Sleep
במהלך הפרקים הבאים אני אתאר את קו העלילה שמתרחש בין הימים של התאריכים של פרק שמונה ותשע. כלומר שמפרק שמונה קפצו שלושה ימים בערך בפרק תשע ובמהלך הימים האלו התרחש קו העלילה של יונמין. צריך לשים לב היטב לתאריכים כדי להבין שזאת עלילה שמקבילה לסיפור של טאהקוק.
22.10.2003 יום שני-10:00 בבוקר.
צעדתי במסדרונות בית הספר העמוסים, עקפתי עשרות תלמידים שדיברו בניהם כשהטלפון צמוד אל אוזני. "אתה בטוח שהחבר שלך אמור להיות כאן? לא ידעתי שהוא לומד איתי באותו בית הספר," אמרתי אל תוך הטלפון כשטאהיונג היה מעבר לקו. הוא נאנח בייאוש כאשר זאת הייתה הפעם העשירית ששאלתי אותו את אותה השאלה. לא ציפיתי שחבר הילדות של טאהיונג ילמד כאן, ובטח לא שכבה מעליי.
"בפעם המיליון ג'ימין, כן! הוא אמור להיות איתך בבית ספר... אני גם הייתי מופתע שלא נפגשתם עד עכשיו," הוא מלמל מעבר לקו בטון נמוך. תיארתי לעצמי שהוא היה בהפסקה בדיוק כמוני ופשוט לא היה לו מה לעשות. אך למען האמת, זה היה אני שהתקשרתי אליו. לא ידעתי איך אני מרגיש את העובדה הזאת שהבחור הזה שטאהיונג דיבר עליו כל כך הרבה היה כאן ואולי חלפתי על פניו פעם או פעמיים. "יונגי על בטוח ראה אותך כמה פעמים... כמו שדיברתי עליו בפנייך, דיברתי גם עלייך בפניו," הוא הוסיף ואמר את שמו של הבחור. השם 'יונגי' צלצל באוזניי בצורה מוכרת, אני הייתי בטוח ששמעתי את השם הזה איפשהו.
"אני הולך במסדרון הזה במקום להיות עם נאמג'ון שמחכה לי!" מחיתי בקולי בקול רם אל טאהיונג ששתק מעבר לקו. הורדתי את מבטי והבטתי על הרצפה המרוצפת כשהתהלכתי, זה עזר לי להתרכז בשיחה שלי עם טאהיונג, לא כל כך שמעתי מה הולך סביבי אבל ניחשתי שזה לא כל כך משנה. "טאהיונג, איפה אתה נמצא בדיוק?" שאלתי כשטאהיונג לא ענה על מה שאמרתי והשתיקה המשיכה בצידו השני של הקו. כיווצתי את גבותיי בבלבול והרחקתי את הטלפון מאוזני כדי לבדוק אם טאהיונג ניתק, אך כאשר הבטתי במסך, היה רשום שהוא עדיין בשיחה איתי. החזרתי את הטלפון אל אוזני, "טאהיונג?" שאלתי פעם נוספת ואז הרמתי את ראשי כדי להביט איפה אני; נתקלתי בגוף שהתכופף והבטתי ללמטה כדי להבחין בפרצופו של האיש, אבל כף יד מאוגרפת התקדמה במהירות האור אל פרצופי ואני עפתי לאחור כשדה הראייה שלי נהיה מטושטש. הטלפון עף מיד כשהאגרוף הכה בפרצופי ואני נחתתי על הרצפה, אחזתי במקום שבו האגרוף פגע, לעזאזל זה כאב!
"אלוהים אדירים! אני מצטער! אתה בסדר? זה לא היה מיועד לך! זה ג'ין האידיוט שהתחמק מהאגרוף שהגיע לו ובצדק!" יד גדולה תפסה את זרועי וקול גברי ועמוק מילא את אוזניי. העין הפגועה שלי הייתה עצומה, אבל יכולתי לראות את פרצופו היפה של הבחור שכנראה החטיף לי את האגרוף. הכרתי את הפנים האלה יותר מדי טוב, הכרתי גם את הבחור יותר מדי טוב למרות שלא ידעתי דבר וחצי דבר עליו. הוא התכופף לעברי והתעלם מכל המבטים שהביטו עלינו מסביב. "אתה בסדר? אני מקווה שהעין שלך לא נפגעה יותר מדי, אתה באת לפתע וג'ין התכופף! אני... אני מצטער..." הוא מלמל כאשר הוריד את היד שלי מהמקום הפגוע בפניי והוא נגע במקום הזה במקום היד הזאת. הוא ליטף את פניי כשההבעה המודאגת לא ירדה ממנו. לא ציפיתי דווקא ממנו להתנהג בדרך הזאת.
YOU ARE READING
Broken Tomorrow ↬ TaeKook
Fanfiction"אנחנו ניפגש שוב, ביום הראשון של האביב..." טאהיונג בחיים לא חשבתי שיעזבו אותי לבדי ביום שבו התינוקות שלנו יוולדו. בחיים לא חשבתי שהוא יעזוב אותי לבדי כדי להתמודד לבד עם החיים שבנינו ביחד. חשבתי שהוא היה שלי, חשבתי שהוא יהיה לנצח שלי. מצאתי את עצמי מ...
