Song: Can You Hold Me-NF
8.10.2017 יום ראשון-12:00 בצהריים.
התיישבנו אני וטאהיונג בסלון הבית הרחב כאשר התאומים שיחקו עם הצעצועים שלהם באיזושהי פינה על רצפת השיש השחורה והקרירה. ג'ה היון ששיחק בצעצוע האיירון מן שלו שהיה עשוי מפלסטיק, התיישב ליד האן סו שחיבק בובת ארנב לבנה והביט באחיו עושה את מה שהוא עושה. זה היה מחזה חמוד, לראות אותם מעריצים את מה שכל אחד מהם עשה. על פניו של האו סו, נראתה בבירור האהבה הזאת כלפי אחיו, ג'ה היון. בעוד שג'ה היון דאג לאחיו הקטן והביישן שדמה מאוד לאביו.
טאהיונג שהביט בילדים שלו, היה נראה מלא במחשבות… תהיתי לעצמי על מה הוא חשב כאשר הסתכל עליהם משחקים. תהיתי לעצמי האם הוא חושב עליו שוב ושוב, והאם הוא עדיין מתאבל על האובדן שלו. האם קים טאהיונג, חברי הטוב ביותר… עדיין מאוהב. האם ליבו של טאהיונג פועם בכל פעם שמביט בילדים שלו, שכל כך דמו לאהובו, האם הוא מודה לשמיים על כך שלפחות נותר לו זכר מהזמנים הישנים. האם קים טאהיונג עדיין אוהב את האחד שהלך.
הבטתי בתאומים ומשהו בי נצבט מלראות את טאהיונג מגדל את שני היצורים האלו המרתקים האלו, מהרגע שבו הם נולדו עד הרגע הנוכחי. יכולתי לראות בפניו של טאהיונג את האהבה ואת הדאגה ואת הפחדנות הזאת שנוצרה בו כלפי הבנים שלו. אומרים שברגע שנולדים ילדים… אין יצורים יותר פחדנים מהורים מודאגים כאשר הילד נעשה חולה או נשרט על ידי האבן הקטנה ביותר. יכולתי להגיד, שבלי הבנים האלו שאהובו העניק לו, לקים טאהיונג לא הייתה סיבה להתקיים. טוב, חוץ מסיבה אחת, אבל היא כבר לא נמצאת פה יותר.
משהו בי התחמם כשעיניי סרקו את האן סו הביישן ואת ג'ה היון האנרגטי, רציתי ילדים כאלה שירוצו בבית סביבי וימלאו את החלל הריק והקר הזה בצחוק שלהם. רציתי שיהיו לי כאלה משל עצמי, אך לבינתיים הסתפקתי בילדים של טאהיונג, בילדים של חברי הטוב ביותר. ליבי נעשה שמח כאשר הייתי הדוד האהוב עליהם, אבל רציתי להיות יותר מדוד… רציתי שיהיה לי ילד משל עצמי. אני לא ידעתי אם אי פעם אוכל לחוות את עוצמת האהבה שנוצרת כשיוצרים משהו אישי, משהו אישי כל כך כמו ילד. יונגי לא יכל להבין את זה, יונגי לא יכל להבין את הגאווה הזאת.
טאהיונג נאנח והסתובב לעברי בעודו קורע את מבטו מהילדים שלו ומביט עליי. היה נראה כאילו הוא תוהה מה עובר עליי, אבל זאת הייתה רק העצבות… תחושת הדיכאון הזה שנחה כמו משא כבד על ליבי, זה העיק עליי ולא נתן לי להשתחרר. "אתה יודע, יונגי לא חזר אתמול בלילה הביתה…" מלמלתי לעבר טאהיונג ששילב את רגליו על הספה. מבטו המופתע סיפר לי שהוא לא ציפה לשמוע דבר כזה יוצא משפתיי, הוא בטח לא ציפה שאחרי ריב כזה יונגי לא יחזור הביתה. אבל זאת הייתה האמת, נשארתי ער עד לפנות בוקר וחיכיתי לו שיחזור, אבל דלת הבית לא הייתה הדבר הזה שנפתח.
YOU ARE READING
Broken Tomorrow ↬ TaeKook
Fanfiction"אנחנו ניפגש שוב, ביום הראשון של האביב..." טאהיונג בחיים לא חשבתי שיעזבו אותי לבדי ביום שבו התינוקות שלנו יוולדו. בחיים לא חשבתי שהוא יעזוב אותי לבדי כדי להתמודד לבד עם החיים שבנינו ביחד. חשבתי שהוא היה שלי, חשבתי שהוא יהיה לנצח שלי. מצאתי את עצמי מ...
