הפרק מוקדש לshani10me שהוא הבן אדם הכי מעצבן בעולם וגם הבן אדם שהייתי אמורה להקדיש לו פרק בסיפור האחר שלי ושכחתי😅
הוא הבן "המאומץ" והמעצבן של ויקוק.
נקודת מבט טאהיונג:
"קים טאהיונג תיכנס בבקשה" שמעתי את המורה אומרת מתוך הכיתה.
נכנסתי לכיתה ופגשתי שתי פרצופים מוכרים, הוסוק שניפנף לי לשלום והסתכלתי עליו מוסמק ואת גונגקוק הילד אותו פגשתי באולם הספורט, הוא ישב על כיסא גלגלים רגיל הפעם והניח את ידו על השולחן בזמן שהסתכל על השולחן בראש מושפל.
"טוב אז ילדים, זה קים טאהיונג הילד החדש, אני מבקשת להתנהג יפה אליו ולכבד אותו" אמרה המורה והצביעה עליי
"טוב טאהיונג תשב בבקשה ליד גונגקוק" אמרה המורה והצביעה על גונגקוק שישב בקצה הכיתה ליד החלון.
הנהנתי למורה והלכתי לכיוון השולחן של גונגקוק שבדרך נתתי כיף להוסוק שחייך אליי.
התיישבתי ליד גונגקוק רואה אותו עם עיניים פתוחות ואדומות שמבטן מופנה לשולחן.
"היי" אמרתי מעביר את ידי נגד פניו שהיו תקועות על נקודה בשולחן.
הוא לא הגיב והמשיך לבהות באותה נקודה.
התייאשתי והסתובבתי חזרה למורה רואה את הלוח מלא בסיכום שאלוהים יודע מתי היא הספיקה לכתוב כל כך הרבה!
נאנחתי ביאוש והוצאתי את מחברת עברית והתחלתי להעתיק.
העברתי את מבטי מדי פעם לגונגקוק רואה אותו מעתיק וסוף סוף מבטו זז מהשולחן.
"היי" אמרתי שוב, אך הוא שוב התעלם ממני.
"למה אתה מתעלם ממני? אתה זוכר אותי? הילד מאולם הספורט" אמרתי לו מנסה לקבל את תצומת ליבו, אך כלום, הוא המשיך להעתיק מהלוח בשקט ולא להעביר אפילו מבט אחד אליי.
נאנחתי בעצבנות והמשכתי להעתיק.
"אתה לא מפחד להדבק ממני?" שמעתי לפתע את גונגקוק שואל אותי בזמן שהוא ממשיך להעתיק מהלוח בלי להעביר מבט אחד אליי.
הסתכלתי עליו מבולבל "למה אתה מתכוון? אתה חולה?" שאלתי לא מבין מה הוא רוצה.
"כן,אתה לא רואה?" שאל אותי כמובן מאליו והעביר את ידיו על גופו ואז על הכיסא גלגלים.
הסתכלתי עליו מוזר "חולה? בגלל שאתה על כיסא גלגלים? מה אתה רציני איתי עכשיו?" שאלתי אותו מקווה שהוא צוחק.
"אז אתה לא חושב שאני חולה.." הוא אמר בזמן שהמשיך להעתיק
"להיות על כיסא גלגלים לא עושה אותך חולה, כיסא גלגלים זה מגבלה לא מחלה שמדבקת וכל העולם צריך להתרחק ממך" אמרתי לו מסתכל עליו, מנסה להכניס קצת שכל לראש שלו.
למה הוא חושב שהוא חולה?
הוא סוף סוף סובב את מבטו אליי והסתכל עליי "חבל שאתה היחידי שחושב ככה." אמר בקול אטום אך פגיע.
"מה זאת אומרת? מי עוד חושב ככה?" שאלתי לא מבין אותו.
"כל הבית ספר" הוא אמר באנחת יאוש ועצב.
"א-אני מצטער" אמרתי מסתכל עליו ברחמים לא יודע מה עוד אפשר להגיד.
"זה בסדר, רואה? אתה שונה מכולם, אתה מרחם עליי, לא הופך אותי לשונה" אמר והסתכל עליי בחיוך קטן.
"גם הוסוק מתנהג אלייך ככה?" שאלתי מעביר את מבטי להוסוק שהצביע במרץ לכיוון המורה.
"ת-תגדיר ככה" הוא גמגם והיה נראה כאילו הוא מוטרד מהשאלה.
"שונה" אמרתי לו "כ-כן ס-סוג של" הוא גמגם בלחץ והסתכל לכל מקום אפשרי חוץ מפניי.
הסתכלתי עליו במבט חושד והחזרתי את מבטי ללוח שבו עמד הוסוק וכתב תשובה לשאלה.
הסתכלתי על הוסוק, בזמן הקצר שהכרתי אותו אני יכול לראות שהוא לא בן אדם שיחשוב ככה, יש מצב גונגקוק משקר לי?
YOU ARE READING
someone like me|| Taekook
Romance"הוא השחקן הכי טוב שתפגוש" "הוא עושה את זה בעיניים עצומות" "אלוהים יודע איך הוא עושה את זה" "הוא נמצא בנבחרת" "הוא הקפטן" "הוא אלוף" אבל הוא נכה... • יכיל אהבה חד מינית, תגובות הומופוביות לא פה • סיפור שני. • קללות. •Vkook •Hopemin •Namjin •Boy×Boy...
