someone like me|| Taekook

-פרק 18-

-כעבור שבועיים-

נקודת מבט נאמגון:

הסתכלתי על המורה חופרת, לא מקשיב לדבריה המשעממים.

"נאמגון, אולי תענה על השאלה הזאתי הפעם?" שאלה לפתע המורה, גורמת לי להפנות את מבטי אליה ולכל צומת לב לפנות כלפיי.
"איזה שאלה?" כחכחתי בגרוני ושאלתי, שהתמקמתי על הכיסא בצורה יותר מכובדת.
"בעמוד 55" ענתה שהצביע על הלוח.

"הסבר מהי לאומית והצג את המרכיבים של הלאומית המודרנית.." הקראתי בקול והחזרתי את מבטי למורה.
"אבל זה ארוך.." מלמלתי בחוסר רצון.
"אז בלי הסברים" הנהנה המורה בהסכמה.
הנהנהתי והסתכלתי בספר, "לאומיות מוגדרת בתור תחושת שייכות קולקטיבית לעם מסוים ולארץ מסוימת,המתבססת על זיכרון קולקטיבי, שפה משותפת, היסטוריה משותפת ושאיפה לעתיד משותף. הלאומיות מבוססת על תחושה של שייכות וקיומו של קולקטיב מסוים" עניתי במהירות מפתיע את עצמי ואת כולם.

המורה הסתכלה עליי מחויכת וחיבקה את ספרה קרוב לליבה, "את המרכיבים לא צריך, על זה תענו כבר בבית" אמרה המורה שבסוף דבריה נשמע הצלצול הגואל.
ארזתי את דבריי והכנסתי לתיקי, מוציא את הטלפון ומחליט לרשום הודעה לגין.

Me: גיניייי!!!
JinDog🦴🐕:מה קרה??
Me: נחש מי בדרך אלייך😏😚
JinDog🦴🐕: אוי נו באמת!😪🤬
Me:כמה אושר יש בעינייך🤔
JinDog🦴🐕: שתוק ובוא
Me: אני זה שאומר מה לעשות! לא ההפך!
JinDog🦴🐕: אחח איזה נודניק פשוט בוא!!
Me: בא בא

רשמתי וסגרתי את טלפוני, מכניס אותו לכיסי ונעמד, מתחיל לצעןד לכיוון חדרו של גין.

אני וגין מאוד התקרבנן בשבועיים האחרונים.
אנחנו כבר לא רבים כמו פעם, אלא רק בצחוק ומבלים הרבה ביחד, אני אפילו קורא לו גיני!
אני אוהב את הסיטואציה ככה, גין הוא בן אדם טוב וממזמן הבנתי שאני אוהב אותו.
כן כן אני אוהב אותו, א ו ה ב, אבל הוא בזוגיות מזוייפת עם גןנגקוק ככה שאין לי מה לעשות עם הרגשות הללו..

-

"בוקר טוב גיניי" נכנסתי לתוך חדרו בלי לדפוק, רואה אותו יושב מול שולחנו וכותב על טפסים מסויימים.
"מישהו במצב רוח טןב אני רואה" הוא הסתובב עם כיסאו וחייך אליי שהעט בידיו.
"כן, אשכרה עניתי על שאלה בכיתה, הפתעתי את עצמי" אמרתי והתקדמתי לכיוון מיטת החולים, מניח עליה את תיקי ומתיישב בנוחות.
"ואני בטוח שגם את המורה" הוא ציחקק והסתובב חזרה לשולחנו.

הזעפתי את פניי אליו למרות שלא ראה אך ישר אחר כך חייכתי באהבה לגבו, מת לנשק את עורפו היפה.
"מה אתה עושה?" שאלתי שהלכתי מאחוריו, מסתכל מצידו השמאלי של פניו על הטפסים שמילא, מה שגרם לנו להיות מאוד קרובים.
"ממלא טפסים על ילדים בכיתה של קוקי" מלמל שהזיז את פרצופו לאחור, מה שגרם לפנינו להיות קרובים מתמיד.
הוא הסתכל בעיניי בטיפה בהלה, הסתכלתי בעיניו, מחסיר פעימה מהיופי שעומד מולי. הרגשתי כאילו הזמן נעצר, בהיתי בעיניו בזמן ששפתינו במרחק נגיעה ואפינו נוגעים קלות אחד בשנייה.
"מ-מה אתה ע-עושה?" גמגם לפתע בבהלה אך, לא הרחיק את פניו אפילו טיפה משלי.
"מה אתה רוצה שאעשה?" שאלתי לא מזיז את עיניי מעיניו, לא מזיז חלק מגופי, לא מעז להתרחק אפילו לא במעט.
"א-אני" הוא גמגם בבלבול, גורם לשפתיו לגעת קלות בשלי.
הרגשתי את נשימותיו פוגעות בפניי, הן היו כל כך חמות, הוא התנשף בלחץ, תיארתי לעצמי שליבו פועם מהר בדיוק כמו ליבי.
לא היה בכלל לאן לרכון מאחר ושפתינו כבר כמעט אחת על השנייה לכן, כל מה שעשיתי היה לחבר את שפתיי על שלו ולנשק אותו בחוזקה,
גניחת בהלה יצאה מפיו לתוך הנשיקה.
הנשיקה לא הייתה עמוקה, אלא, רק שפתיים מונחות אחת על השנייה, לא רציתי יותר מזה, רק נגיעה קטנה ממנו מצליחה לגרום לליבי לרטוט, בדיוק כמו שקרה עכשיו.