נקודת מבט טאהיונג:
"טאהיונג?", "טאהיונג אני מדברת אלייך!"
"טאהיונג אתה בריתוק!!" צרחה לפתע המורה מעירה אותי מהחלום היפה אליו שקעתי. "מה, לעזאזל מהה?!" צרחתי עליה חזרה, עצבני שהעירה אותי מהחלום שהרגיש כל כך מציאותי.
"אתה גם נרדם בשיעור, גם לא עונה לי שאני קוראת לך שלוש פעמים וגם מתחצף!" צרחה המורה בחזרה, גורמת לכל הילדים בכיתה להסתכל עליי כאילו וזה הצגה בתיאטרון. "אני ישן, איך את מצפה שאענה לך?" שאלתי, לא מופתע מהטימטום של המורה הזאת.
גם כן מורה זאתי, עוד אחת שמשרד החינוך הביא כי כאב להם הלב עליה. "אתה בכלל לא אמור לישון!" התעצבנה והמשיכה לצעוק עליו בחזרה.
"בשיעור שלך את מצפה שלא נירדם? וואו אז את ממש מטומטמת" מלמלתי לעצמי בלחש, מונע מכולם לשמוע חוץ מגונגקוק שישב לידי והסתכל על המופע בדממה, כמו כל שאר התלמידים. "מה אמרת?" שאלה המורה בחוסר הבנה. "שאת חיה בסרט שלא נירדם בשיעור שלך, רק להיות פה זה עינוי, עכשיו את מוסיפה גם את זה? פשי המורה את טובה בלהפתיע" התחצפתי כהרגלי.
אני שונא את המורה הזאת כל כך, לא אכפת לי להתחצף אליה. "טאה" מלמל גונגקוק לפתע בכעס ונתן לי מכה קטנה עם המרפק. "מה קוקי?" שאלתי בקול כדאי שכולם ישמעו. הדגשתי את המילה 'קוקי' טוב מאוד, שידעו שהוא שלי, לא בדיוק שלי אבל שלי.(כןכן הטמטום מככב שנית)
"אל תדבר איתו גונגקוק, אתה רוצה גם אתה להשאר בריתוק היום?" שאלה המורה ברוגז.
"לאלא, סליחה המורה, לא יקרה שנית" מיהר גונגקוק לענות, ומאחר ולא יכול לקום הוא כיפף טיפה את גבו והשפיל את ראשו קח שנראה כאילו וקד קידה קטנה. "מה אתה רכיכה? תדבר כמה שאתה רוצה היא לא מחליטה על אף אחד פה" נתתי לו מכה קטנה עם מרפקי, מקבל ממני מבט זועם, יכלתי לדמיין את העשן יוצא מאוזניו והאף הקטן והחמוד שלו.
"תשתוק טאה" הוא חרק את שיניו בכעס ומלמל אליי ברוגז. "גונגקוק ריתוק, טאהיונג ריתוק" אמר המורה לפתע, גורמת לשנינו להחזיר את מבטינו אליה. "מה? אבל המורה מה עשיתי?!" שאל בהלם וזעם. "תלמד לסגור את הפה ולא לענות" קטלה המורה בחזרה ובשנייה אחת הצלצול הגואל נשמע. לא יכלת לבוא 2 דקות קודם חתיכת שעון מטומטם!?!
"משוחררים" אמרה המורה, ובשנייה נעלמה מהכיתה עם חפציה. לא נותנת לנו איפשרות לריב איתה על הריתוק. גונגקוק אסף את חפציו ברוגז, וראו את העצבים שלו בדרך מעשיו.
"אתה כועס קוקי..?" שאלתי בהיסוס קל. "מה אתה חושב?" שאל ספק ענה באדישות. "ש..כן?" שאלתי וספק עניתי גם אני.
הוא סובב את מבטו הזועם כלפיי והסתכל עליי בכעס.
"אל תכעסס, זה רק ריתוק" תפחתי על גבו, מנסה להרגיע אותו. "זה לא רק הריתוק טאהיונג!" אמר לפתע בקול רם. הסתכלתי לצדדים, מגלה שזה רק שתינו בכיתה. "אז מה זה?" שאלתי בחוסר הבנה.
"אתה כל הזמן מתנהג בטיפשות, מדבר מגעיל ומתחצף למי שבא לך. המורה היא אישה מבוגרת, נראלך שצריך לדבר אליה ככה? איפה אתה חי? ובסוף גם הערבת אותי בזה וגרמת גם לי לקבל עונש! אתה מתנהג בכל כך הרבה טיפשות ולא אכפת לך מההשלכות. תפקח את העיניים שלך כבר טאהיונג!" צרח גונגקוק בכעס.
"א-אה.. א-אני מצטער" גמגמתי חסר מילים.
הוא רק הסתכל עליי באדישות, לקח את חפציו והתחיל לגלגל את הכיסא לכיוון דלת יציאת הכיתה.
YOU ARE READING
someone like me|| Taekook
Romance"הוא השחקן הכי טוב שתפגוש" "הוא עושה את זה בעיניים עצומות" "אלוהים יודע איך הוא עושה את זה" "הוא נמצא בנבחרת" "הוא הקפטן" "הוא אלוף" אבל הוא נכה... • יכיל אהבה חד מינית, תגובות הומופוביות לא פה • סיפור שני. • קללות. •Vkook •Hopemin •Namjin •Boy×Boy...
