Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]

הוסוק - פרק 1

עם הזמן הבנתי שאני לא יכול להמשיך להתבודד למרות כל מה שעברתי, אני יודע שאני לא אשלים עם המצב שלי, לפחות לא עכשיו. אני עדיין צעיר וקשה לי לשכוח. אבל אני לא בוכה, אני לא נותן למציאות לראות אותי נכנע לה, אני פורק לפעמים, אבל תמיד ממשיך הלאה. אחרי הכל יש לי חיים גם כשאני חושב שאין לי; אני כיום אני מנהל חברה גדולה של האבא שנטש אותי. אני מנסה להסתיר את החולשות שלי בעזרת עטיפות מעט מחוספסות שאנשים רואים אותם כאטומות לגמרי. ולא אני לא כזה, יש לי לב ורגש בדיוק כמו שלהם והוסוק היחיד שראה בי את זה..
-היום בו פגשתי את הוסוק-
זה היה יום קייצי, השמש זרחה במרכז השמיים כאילו מנסה למלא אותי בחמימות שלא היתה לי; ניסיתי לזרז את עצמי, כזה אני לא נותן לעצמי זמן לחשוב ובטח שלא לבזבז זמן יקר. לבשתי חולצה מכופתרת שחורה, מכנסיים שחורים וחליפה צמודה ומחוייטת כיאה למנכ"ל חשוב כמוני. מבט אחרון למראה ויצאתי לסלון, שם חיכתה לי המזכירה שלי עם כוס קפה בידה.

לגמתי את הקפה בזריזות בלי לאבד יותר מידי זמן, והתקדמתי לכיוון הדלת בצעדים מהירים כשהיא אחרי מקריאה את הלו"ז שלי להיום.
"אתה היום תפגוש את שומר הראש החדש שלך.." היא סיימה את שלה..
"מה?!" צעקתי אחריה כאילו לא שמעתי את המשפט האחרון.
"זה מה שחסר לי עוד אנשים בחיי.." מילמלתי לעצמי ועכשיו היה התור שלה לעשות כאילו לא שמעה.
"אתה.. הוא יפגוש אותך בעבודה." נאנחתי וניכנסתי לרכב מסמן לנהג שיתחיל בנסיעה.
"למה אני צריך את זה עכשיו?" שוב מלמלתי לעצמי בוהה בחלון.
"שומר ראש לא יזיק לך." הנהג כאילו קרא את מחשבותי.
"זוכר מה היה לך בשבוע שעבר.." אמר בחשש, נאנחתי. "זוכר בטח זוכר.."
אז בגלל המניאקים שמתנקלים לי אני צריך להסתובב עם איזה בחור? מה יחשבו עליי?!..
זו תמיד היתה הבעיה שלי, תמיד חששתי ממה יאמרו ומה יגידו ולכן נישארתי מי שאני..
*
עוד קודם שכף רגלי נחה על רצפת הקרמיקה של המשרד שלי ראיתי אותו - האדם שעתיד להיות שומר הראש שלי;
הוא היה ניראה בסביבות גיל העשרים פניו הבוגרות העידו על כך שאינו צעיר ממני..