Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]

פרק 9

עוד פרק!
שמתם לב שלאחרונה אני מעלה כל יום?
בסוף הפרק יש יונמין~
( בשביל akoarmy לול 😏)
נקודות מבט וימינקוק!
תהנו.. :-)
*
נקודת מבט טאהיונג

ידי רעדו כשזיהיתי את המספר

ודמעות החלו לרדת כשהן מרטיבות את כולי.
הפחד, הרגעים ההם, הזכרונות, הכל חוזר לי. אני יושב כשאני מחבק את ברכיי ובוכה כמו ילד, איך הם השיגו את המספר שלי שוב? ולמה הם עדיין מטרידים אותי?
לא מצאתי תשובות, הרגעים הללו של הבדידות שעברתי יכולתי להרגיש אותם גם עכשיו, מספיק לי רק להזכר בעצמי אז כדי לבכות.
אני פוחד מהעתיד יותר מהעבר.
אני פוחד להתאהב יותר מאשר למות.
אני לא רוצה לסבול יותר!
ישבתי ממרר בבכי עד שנאמי נכנס לחדר, מיהרתי לנגב את הדמעות שלא יבחין שבכיתי. "טאהיונג אתה כאן?" הוא חייך את חיוכו החמים, החיוך שבזכותו המשכתי לחיות. "כ-כן.." לא הבטתי בפניו וניסיתי להישמע רגיל, אך לא יכולתי להסתיר עוד. "הכל בסדר עכשיו אני פה, ההיונג שלךָ תסתכל עליי!" הבטתי בו, בעיניו הקטנות שהיו מלאות בעצב בגללי. "ה-היונג א-אני מ-נסה לשכוח א-בל זה לא מצליח לי!" הוא חיבק אותי, ללא מילים - יכולתי לדעת שהוא דואג לי.
האדם היחיד שיכולתי לבטוח בו באמת הוא נאמג'ון.
*
"היי מה איתכם? ארוחת הבוקר כבר מוכנה!" ג'ין צעק מלמטה, מיהרנו לרדת לפני שיכעס עלינו.

"בוקר טוב טאה!" ג'ימין חיבק אותי בחוזקה. לפעמים הוא לא נותן לי לנשום. "בוקר טוב שוב.." נאמי נשק לשפתיו של ג'ין.
"לא הספיק לכם?!" יונגי הרווק הממורמר הגיב בקול, ג'ימין התחיל לצחוק וג'ין הובך כולו. "פספסתי משהו?" פניתי לנאמי והוא רק צחק, "אוקיי.." ג'ין החל להגיש את האוכל כשנאמג'ון מסייע לו.
"רגע, הוסוק וג'אנגקוק לא אוכלים איתנו?" ג'ימין נעשה מעט עצוב ויונגי רק בהה בתקרה. "בואו נתחיל לאכול פשוט." לא ממש בא לי על שניהם הוסוק עם הבדיחות שלו וג'אנגקוק..