Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]

פרק 21 - משפחה

"בוקרררר טובבב קוקקקיייי!!!" צרחה נשמעה בחדר הגדול שבו ישנתי. "מה אתה..?" הסתובבתי לצד השני של המיטה אבל המניאק לא הניח לי והמשיך לעורר אותי בקולו המרגיז.

"גאנגקוקה זה הובייי שייי! הובי היונג! באתי להעיר אותך כי יש לך תוכניות חשובות מאוד היום !!!" מה יכול להיות יותר חשוב מהמיטה שלי? המשכתי להסתובב מצד לצד אבל אז הרגשתי שאני מתרחק מהמיטה לאט לאט.

"ווטדפאקקק?!" הרגשתי שאני על משהו מוצק ואז ורק אז פקחתי את עיניי זה היה הוסוק שומר הראש שלי דברים אותי מהמיטה כאילו הייתי תינוק.

"חחח הוסוק איך זה שאתה כזה חזק?" צחקתי כשהוא הוריד אותי למטה בפרוזדור. "אייש תצחצח שיניים יש לך ריח מהפה!" נדחפתי לתוך המקלחת.

"אחח אין כמו הבית.." מילמלתי לעצמי כשפשטתי את בגדיי מתכונן למקלחת נעימה שתעורר אותי. פניי ננעצו במראה; הפצעים שלי עדיין טריים אחרי הכל עבר רק שבוע וחצי ומאז בכל פעם שאני מביט במראה זה גורם לי לסוג של סיפוק (?) בפעם הראשונה בחיים התמסרתי למען מישהו.

"יא גאנגקוק כמה זמן לוקח לך??" שוב הובי היה זה שעורר אותי על עצמי. הפסקתי לחלום והתחלתי להתארגן במהירות לא נותן לעצמי זמן לחשוב יותר מידי למרות שהיה לי הרבה דברים לחשוב עליהם..

"נאמגון התקשר הוא ביקש שנתאסף לדירה שלהם לפני שניסע למגרש!" הוסוק צעק לי. היום הייתי אמור לנסוע למגרש הכדורסל כי המשחק של גימין היום ככה שכולם הולכים אבל למה נאמגון רוצה שנתאסף קודם כולנו?

"הוא אמר לך למההה??" צעקתי לו בחזרה , לא שולט בסקרנות שלי לרגע. "לו ולגין יש משהו חשוב לומר לכולם!" אני לא ממש מבין איך אני קשור לזה אבל שיהיה.. אני אלך לשם בכל זאת.
///
"קח את המפתחות ושב מקדימה אני יודע כמה אתה אוהב לנהוג.." זרקתי להובי את מפתחות הרכב שלי וזה החזיר לי חיוך ואת להתיישב במושב הנהג מתניע את הרכב.

התחלנו בנסיעה מהירה לכיוון היעד 'מעניין מה נאמגון וגין רוצים לומר..' חשבתי לעצמי בוהה הטיפות הגשם הקטנות מבעד לחלון הרכב נזכר בימי חורף גשומים כשהייתי לבדי.

"גאנגקוק.. הגענו." מחיתי במהירות דמעה סוררת שירדה מעיניי בזמן שזכרונות קשים הציפו אותי ויתרתי מהמכונית פותח מטרייה שחורה וגדולה ומתקדם לכוון הבית הגדול מקיש במהירות את הקוד ונכנס לתוך החצר הקטנה.