Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]

פרק 7~ אני פוחד לאבד אותו

תודה לFORYOU_THEONE , akoarmy maayanlev1 saryl3233 ולכל הקוראים שלי!
ותודה מיוחדת לwhatislifefor שהצביעה לי בפרוייקט של -Maraj
#יונמין
#ויקוק
***
נקודת מבט ג'ימין
כאב ראש חד העיר אותי משנתי, כניראה ההאנגאובר..
'שוב שתיתי' חשבתי לעצמי נאנח. יונגי שכב לצידי.. רגע וואט?!
אני ישן באותה מיטה עם יונגי? בלעתי את רוקי בפחד.
יש מצב שעשינו משהו אתמול ואני אפילו לא זוכר? קמתי במהירות אבל באותה המהירות יונגי משך אותי בחזרה.
"לאן אתה הולך?" הוא מלמל כשעיניו עצמות. "א-אני חייב לקום!" פניי התחילו להתחמם, הלכתי משם מהר ככל האפשר..
פלאשבק
יונגי המשיך לעשן ומשום מה זה קצת הפריע לי.. אני לא בטוח אם ריחמתי עליו או על עצמי. (You can't stop me loving my self..😉)
"יונגי אולי תפסיק עם זה?" הוא לא הפסיק לשתות באיזה מקום זה כאב לי. "מי אתה שתגיד לי מה לעשות?!" והוא גם לא שם עליי. "תן לי את זה!" לקחתי לו את הסגרייה והתחלתי לעשן, הוא התעצבן עוד יותר. "תחזיר לי את זה!" נשפתי את העשן עליו יותר נכון ירקתי עליו - לא יודע לעשן..
"שלא תעיז!" לקחתי לו לבסוף גם את השתייה והתחלתי לשתות בכמויות. האמת שאני שתיין לא רע.
"תפסתי אותך!" הוא אחז בבגדיי מצמיד אותי לקיר. "יונגי.." הייתי מסטול מהתחת כשהוא עצר אותי. "אני עייף!" אמרתי בקול ילדותי, הוא הביט בי בחוסר מעש. "מה אעשה איתך עכשיו?" הוא מלמל לעצמו חייכתי. "מה שאתה רוצה!" נשכבתי על המיטה שלו מאפשר לו לעשות בי כרצונו. "אתה בטוח שאתה שיכור?" הוא חייך את חיוכו המתגרה שוב. "אתה ממש חתיך היק!" גיהקתי ללא הרף "אני לא!" הוא הסמיק, נשכתי את שפתיי. "אני יודע שאתה רוצה אותי.." העברתי את ידי על החזה שלו. "מאיפה לך?" עיניו הביטו בשלי בפחד. "אני יודע הכל.." פיהקתי משפשף את עיניי בעייפות.

"אני חושב שאני מחבב אותך פארק ג'ימין" שמעתי אותו ממלמל רגע לפני שנירדמתי.
*
הייתי מובך מהסיטואציה הזו, רציתי לקבור את עצמי. התקלחתי במהירות כדי להעביר את הזיכרונות הטיפשיים הללו ממני. "פארק ג'ימין אתה.." היכתי את השתקפותי במראה בידי מנסה שלא לצעוק. הייתי כבר לבוש התכוונתי לצאת החוצה..
נקודת מבט ג'אנגקוק
היה לי סיוט, הייתי שטוף זיעה והיה לי חם. ואז ניזכרתי..
אני לא בבית שלי!
קמתי מהמיטה בשקט, מנסה לא להעיר את טאהיונג שישן מיטה לידי. שוב נשכתי את שפתיי כשהבטתי בו היתה לי זקפה לרגע.
"חכה רק עוד קצת.." מלמלתי לקוקי הקטן שהיה שם, מנסה לשלוט בעצמי.
"אני מחכה.." הוא מלמל מתוך שינה מתהפך לצד השני של המיטה חייכתי לעצמי.
הוא לא היה מכוסה היטב, גבו היה מגולה. כיסיתי אותו בשמיכה שלו.
"מה אתה עושה?!" הוא התעורר, בלעתי את רוקי. "א-אני.. אתה לא היית מכוסה אז.." זו הפעם הראשונה שגימגמתי בפני מישהו. "אני בסדר, מצטער שהגבתי ככה.." מה ניראלו? רציתי רק לעזור לו וככה הוא מחזיר לי? אבל לא הייתי מסוגל לומר כלום אולי כי אני פוחד לאבד אותו..
יצאתי מהחדר מעט פגוע מתקדם לעבר האמבט הבית היה חשוך רק נחירות הפרו את השקט שהיה שם.. (לול)

"너 갑자기!"
ג'ימין המופתע הופיע משומקום לבוש בבגדים..? "אתה.. יוצא לאנשהו?" ניסיתי לפתוח שיחה אחרי הכל אנחנו מכירים. "אתה עוד מעיז לפנות אליי כחבר?" גירתי בעורפי משחרר חיוך מאולץ. "אני מצטער.." לחשתי מנסה לחמם את האווירה הקרה שהייתה בינינו. "אתה תמיד מתנהג ככה? נותן למישהו יד ואז נותן לו להמשיך לבד?" הבטתי בכל כיוון אפשרי רק לא בפניו
התביישתי..
לא הייתי מסוגל להביט בו.
"יש לי סיבה!" הוא השתתק. "אני הייתי צריך לעזוב, אבא שלי לקח אותי איתו ואני באמת מצטער שבחרתי ללכת משם.." ראיתי את הדמעות בעיניו ובחרתי שלא לנחם אותו.
אני קר,
אני חסר רגשות
ואני שונא את עצמי על כך!
"אבא שלך?" הנהנתי חורק את שיניי בכעס מחשבות על האדם הזה גורמות לי לכאב. "זה ניראה שאתה לא ממש מחבב אותו.." הוא בלע את רוקו בפחד. "זה בסדר, אתה צודק." גיכחתי מביט בעיניו בפעם הראשונה מאז שניפגשנו. "אני מצטער שכעסתי עליך כל הזמן הזה.." הוא חיבק אותי חיבוק חברי והלך משם.
"רגע ג'ימין!" צעקתי אחריו, הוא הסתובב. "יש מצב למגבת ובגדים להחלפה?" הוא נאנח והלך למצוא לי משהו..
אנחנו חברים אחרי הכל.
*
תודה שקראתם זה באמת משמח אותי לראות את התגובות וההצבעות שלכם.. :-)