Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]

פרק 15 - "ג'אנגקוקי, א-אתה מרשה לי?"

סופסוף פרק אה?!
תודה לBbtstaekook17 שכתבה חלק נכבד מהפרק..✨

נקודת מבט טאהיונג
עבר כמעט שבוע מאז התאונה, שבוע שג'אנגקוק בבית החולים. אני מרגיש כל כך אשם בקשר לכל מה שעבר עליו המחשבה שאני זה שהייתי אמור לעבור את זה הורגת אותי אומנם הרופא אמר שהפציעות לא קשות כל כך ובקרוב הוא יצא מפה אבל עדיין, משהו בי לא הרגיש כל כך בנוח עם זה.
"ג'ימין?" פניתי לנער שישב לצידי.

"כן טאה." הוא הביט בי בחיוך חמים כל כך חיוך שלא הגיע לי..
"א-אני רציתי לשאול אותך בקשר לג'א-ג'אנגקוק.." פניו הרצינו מעט אך ניראה עליהם חיוך זממני. "מה אני אמור לעשות בקשר לתאונה שלו?" הוא גיחך רגיל לראות את נקיפות המצפון שלי בקשר לכל דבר קטן, רק שהפעם זה לא היה עניין קטן בכלל.
"תתנצל בפניו." תשובתו המהירה ניזרקה לחלל החדר. "ר-רק ל-להתנצל?" גימגמתי בחשש מנסה להבין את פשר חיוכו הסתמי. "אכן, רק להתנצל." מעט התאכזבתי, אני לא יודע למה ציפיתי אבל חשבתי שאצטרך לעשות משהו קשה יותר, כמו משהו שיוכל לספק את ג'אנגקוק..
*
נשמתי את האוויר החמקני והמלוכלך כאשר נכנסתי לתוך החדר, עיניי הקדירו שהבטתי בו בעוד המכונות מכסות מחצית מפניו היפהפיות. הוא נראה כה עייף וישנוני, האשמה בערה בי כאשר כפות רגליי הנעולות צעדו לעברו בחשש, המחשבה שרק אתנצל בפניו שיגעה אותי וכאילו הורתה לי לנסוג ממנו, אבל ידעתי שהייתי חזק מזה למרות העקשנות שאצא מן החדר ואברח, אך איך יכולתי להיות כה רשע כלפיו? הוא הביט בי עם אישוניו האפלים נשימתי נעתקה, שפתיו בצבע הארגמן נחצו לשניים, בלעתי את רוקי ומצפה לשלל הקללות שהגיעו לי. האשמה בהחלט אכלה אותי, הוא נראה חסר ישע עם פצעיו, הם כבר ידעו איך לטפל בו אך נראה כי הנשמה שלו מיוסרת, בגללי.