𝘆𝗼𝘂'𝗿𝗲 𝗺𝗶𝗻𝗲 • 𝘁𝗮𝗲𝗸𝗼𝗼𝗸•

-𝙴𝙿 𝟷𝟶-

התמונה למעלה הרגה אותי אני בוכה בה כל פעם מחדש
-עדיין נ.מ כללית-
מיד כולם יצאו אחריו וראו אותו יוצא מהבית והם צעקו לו לעצור אבל גאנגקוק לא התייחס אליהם והמשיך לרוץ אל עבר הכביש, עיניו של טאהיונג נפערו ״בייבי לא!״ טאהיונג צעק והסתכל על המכונית שהתקרבה אל גאנגקוק וגאנגקוק עצר והסתכל גם על המכונית..
אורות חזקים גאנגקוק מצמץ את עיניו כמה פעמים ושם את ידיו על עצמו במטרה להגן על עצמו והמכונית רק מתקרבת ומתקרבת במהירות מטורפת ו..בום.. הכל שחור
נ.מ טאהיונג
״גאנגקוק לא!״ צעקתי אך היה מאוחר מדי הוא רץ לכביש והמכונית פגעה בו והוא התגלגל ״גאנגקוק״ קראתי ורצתי לכביש יורד על הברכיים ומחבק את גאנקוק שהיה מלא בדם ״תזמינו אמבולנס״ צרחתי רואה את הנהג שדרס אותו יוצא מהרכב ואני קם אליו בעצבנות ״א-אני מצטער״ הוא אמר ואני התעצבנתי יותר שפשוט התחלתי להכות אותו עד שאיבד הכרה ואז רצתי בחזרה לגאנגקוק בניסיון להבין איפה הוא נפגע.
אחרי כמה דקות האמבולנס בא ולקח אותו ואני נסעתי איתו מתפלל בליבי שיקום ושלא יקרה לו משהו,
החזקתי לו את היד כל הדרך לבית חולים 'גאנגקוק בייבי בבקשה' הגענו אל בית החולים והורידו אותו מהר מאמבולנס ולקחו אותי לחדר הניתוח מהר ואני רק חיכיתי בחוץ מכיוון שלא נתנו לי להיכנס.
אחזתי בשיער שלי ומשכתי אותו בלחץ תוך כדאי שאני בוכה "טאהיונג" לפתע שמעתי קול הסתובבתי וראיתי את כולם מתקרבים אליי "טאהיונג מה הם אמרו? מה קרה לו?" גימין שאל אותי בלחץ ובבכי "אני לא יודע..הכניסו אותו עכשיו לחדר הניתוח" אמרתי והוא הסתכל עליי ואז נפל לרצפה בוכה ויונגי מיהר להתכופף אל גימין ולחבק אותו "טאהיונג זה הכל בגללך!" הוסוק בא אליי והסתכל עליי בפרצוף שרצה לרצוח אותי "כן זה הכל בגללך אם לא אתה זה לא היה קורה" גין צעק עליי ותפס בחולצתי ונתן לי בוקס שאני חושב שהוא הגיע לי ללא ספק.
נ.מ כללית
"גין דיי" נאמגון אמר והחזיק בגין "אל תגע בי" גין צעק והוסוק וגימין נעמדו לידו "הכל בגללכם" גימין לפתע צעק "אם לא הייתים חוטפים אותנו זה לא היה קורה בכלל" הוסוק צעק והחזיר חיבוק לגין שחיבק אותו ואת גימין "אל תתקרבו אלינו יותר!אנחנו לא רוצים לשמוע מכם יותר!תעופו מפה!" הם צרחו על הבנים שעמדו ולא ידעו איך להגיב "אני לא זז מפה" טאהיונג אמר וכל הבנים הפנו אליו את מבטם "מה?" הוסוק שאל "מה ששמעת,אני לא זז מפה" טאהיונג אמר ושלושת הבנים פתחו איתו וויכוח ובסוף נכנעו וישבו על הספסל שהיה שם ודיברו ביניהם בעוד שטאהיונג,באקהיון,נאמגון ויונגי עמדו ודיברו גם כן,וטאהיונג מנסה להסתיר את הכאב שלו.
-אחרי כמה שעות-
הבנים הצעירים נרדמו והבנים הבוגרים נשארו ערים והשגיחו על הקטנים שלהם חוץ מטאהיונג שהסתכל על הדלת בתקווה שהיא תפתח כבר מה שקרה אחריי כמה דקות "מי פה למטופל ג'ון גאנגקוק?" וטאהיונג ישר קם "אני" הוא אמר קצת בחוזקה מה שהעיר את הקטנים יותר מהשינה שלהם "מה..מה קורה פה?" הם שאלו ואז הסתכלו וראו את הרופא וקפצו מהכיסאות רצו אל הרופא ובדרך בלי לשים לב דחפו את טאהיונג "גאנגקוק בסדר?הוא בסדר?הכל טוב איתו?תענה כבר" הבנים התקיפו את הרופא בשאלות "אז ככה..הוא יצא מסכנה לבינתיים" הרופא ענה ומיהר להוסיף "היו קצת סיבוכים בניתוח הזה בגלל שהוא עבר איזה משהו שהוא היה צעיר יותר" הוא סיים את דבריו ורצה ללכת אך טאהיונג עצר אותו "אפשר לראות אותו?" הוא שאל "כן רק חכו כמה דקות כי מעבירים אותו לחדר ההתאוששות" הרופא אמר והם הודו לו והרופא המשיך בדרכו.