**גמור**
״עזבו אותי!!!״
״זו פקודה של הבוס שלי״
-
״מי א-אתה?״ שאלתי
"אל תדאג יש לך הרבה זמן להכיר אותי.״ אותו האיש אמר.
-
״מה אתה רוצה ממני?״ שאלתי בבכי ״אני רוצה ממך?״ הוא שאל בתמימות מזויפת ״כן מה אתה רוצה ממני לעזאזל?״ שאלתי בכעס שהתערבב עם בכי...
נ.מטאהיונג ״אז ככה..הוא התעורר הוא בסדר גמור רק שהוא-אם קרה לו משהו אני יהרוג אותכם!״ התחלתי לאיים על האחות המפוחדת ״טאהיונג תעזוב אותה״ ג׳ין אמר ושיחררתי אותה ״לא קרה לו כלום הוא בסדר פשוט ש-״ קטעתי אותה ונכנסתי לחדר רץ אל גאנגקוק ומחבק אותו ״בייבי כל כך התגעגעתי אלייך! כל כך פחדתי שיקרה לך משהו אתה לא מבין!״ אמרתי ונשמתי עמוק מסניף את ריחו של גאנגקוק ״ס-סליחה-אל תצטער אתה לא צריך להצטער״ קטעתי אותו וחיזקתי את החיבוק ״סליחה..אבל מי אתה?״ גאנגקוק אמר ״מ-מה?״ שאלתי המום ״אני מכיר אותך?..אתה נראה לי מוכר?..״ גאנגקוק אמר והרגשתי שחותכים לי את הלב.. נ.מגאנגקוק התעוררתי ושמעתי צעקות ׳מי צועק ככה?׳ חשבתי לעצמי ופתאום מישהו נכנס בדלת ואני פערתי את עיניי ׳פאק איזה חתיך!!אבל מי זה?׳ שאלתי את עצמי. פתאום הוא התנפל עליי בחיבוק ״בייבי כל כך התגעגעתי אלייך! כל כך פחדתי שיקרה לך משהו אתה לא מבין!״ הוא אמר והרגשתי שהוא מסניף אותי הסמקתי ׳בייבי?׳ ״ס-סליחה- אל תצטער אתה לא צריך להצטער״ התחלתי אבל הוא קטע אותי והרגשתי שהוא מחזק את החיבוק ״סליחה..אבל מי אתה?״ אמרתי ״מ-מה?״ הוא שאל ונשמע המום ״אני מכיר אותך?..אתה נראה לי מוכר?..״ אמרתי וראו שהוא עוד שנייה מתעלף מהלם.
אחרי כמה דקות שלוש אנשים זרים נכנסו ואיתם נכנסו גם הוסוק היונג, גימין היונג וגין היונג..רגע! מה הם עושים פה? ״הובי גימיני וגיני!!!״ צעקתי וקמתי ״אאוץ!״ צעקתי מכאב ורק עכשיו שמתי לב שהבטן שלי חבושה ״קוקי אתה בסדר?״ הם שאלו והתקרבו אליי והנהנתי מהר וחיבקתי אותם חזק ״קוקי..כמה התגעגעתי אלייך!״ גימין וגין אמרו ואמרו לי לשכב בחזרה והקשבתי להם ״מה אני עושה פה?״ שאלתי לא מבין למה יש לי תחבושת על הבטן ״אממ..אתה נידרסת״ הוסוק אמר ואני פערתי את העיניים ״מה?? איך?״ שאלתי ״כן אתה ברחת מהבית של טאהיונג ואז נידרסת..״ גימין אמר ״מי זה טאהיונג?״ שאלתי במבט מבולבל ״אני״ הבחור החתיך ממקודם הצביע ואמר ״אהה לך קוראים טאהיונג״ מילמלתי בשקט בשביל שלא ישמעו ״בכל מקרה למה ברחתי מהבית שלו?״ שאלתי בשקט ״אממ..כי אתה גרת איתו..״ הוסוק אמר ״מה? אני אפילו לא מכיר אותו״ אמרתי וצחקתי מעט "אתה כן...אתם זוג" ג'ין אמר ונאנחתי בכאב ״א-אתה בסדר קוקי?״ ג'ין שאל בדאגה ״א..אני-״ התחלתי להגיד ״אחחח״ צרחתי שהרגשתי כאב חד בראש ״קוקי אתה בסדר??״ הוסוק, גימין וגין שאלו בדאגה וגם הטאהיונג הזה.. ״כ-כואב לי פאק!״ צעקתי ומהר טאהיונג לחץ על הכפתור המוזר הזה שנימצא מעליי ותוך שנייה שתיי רופאים ושתי אחיות נכנסו דחפו את כולם החוצה והתחילו לדבר בינהם על דברים שלא הבנתי כי לא הספקתי ממש לשמוע ״ג'ון גאנגקוק אתה שומע אותי?״ אחד מהרופאים אמר לי רציתי לענות לו אבל לא יכולתי וראיתי שחור. נ.מכללית -לאחרחצישעהבערך- טאהיונג עמד והסתובב בלחץ "נו טאהיונג שב אתה עושה לי סחרחורת" יונגי צעק על טאהיונג "הוא לא זוכר אותי..אני לא מאמין" זה המשפט היחיד שטאהיונג הוציא מהפה בחצי השעה האחרונה "טאהיונג שב כב-" נאמג'ון התחיל אבל נקטע שהרופאים יצאו "הוא בסדר? הוא זוכר? מה קרה?" טאהיונג התחיל ללחוץ ולהשתגע "הכל בסדר אדוני...הוא לא זוכר והוא צריך לנוח אז אל תדאגו״ הרופא אמר ״ומתי הוא יזכר??״ טאהיונג שאל במהרה ״הוא יכול להיזכר היום מחר בכל יום אפילו עוד שנה ואפילו בכלל״ הרופא אמר והם התחילו ללכת לאנישהו. נ.מגאנגקוק התעוררתי שוב בחדר הזה וראיתי את הרופאים ״היונג״ לחשתי והם שמעו אותי ״קוקי אתה בסדר?״ הנהנתי ״מתי אני יוצא מפה״ שאלתי ״אתה יכול כבר היום אתה בסדר גמור״ וו-בין היונג אמר לי ״אתה רק צריך להיזהר על הבטן״ סו-בין היונג אמר לי והנהנתי ״רק למה אתה לא רוצה שנספר להם?״ האחיות שגם הן בנות דודות שלי שאלו אותי ״כי אני לא רוצה אז אל תספרו להם בבקשה״ אמרתי והתחננתי לארבעתם שהיו מהמשפחה שלי אבל גימין לא הכיר אותם. ״אוקיי קוקי לא נספר לאף אחד״ הם הנהנו ואני חיבקתי את ארבעתם ״תגידו..אתם יכולים להביא לי בגדים? אני רוצה לצאת מכאן בלי שהם יראו״ אמרתי בלחש ״בטח קוקי אני יביא לך בגדים״ וו-בין היונג אמר ״רק תגיד להם לא להיכנס״ ביקשתי והוא צחק והנהן. חיבקתי אותם חיבוק נוסף לפני שהם יצאו ׳אסור שהם ידעו!׳ חשבתי לעצמי ולקחתי את הטלפון שסו-בין היונג השאיר לי כאן למקרה שאני יהיה משועמם. חשבתי מה לעשות בו והדבר הראשון שרציתי לעשות זה להתקשר להורים שלי, ׳אממ מה המספר? שכחתי?! בוא נחפש..או הנה!׳ מצאתי את המספר של אמא שלי והתקשרתי מחכה שהיא תענה. ״הלו?״ ״אמא?״ ״גאגנקוק?״ ״כןאמאזהאני״ ״קוקיאתהבסדרילדשלי?״ ״אמאאלתבכי!״ ״מתיאתהבא?״ ״בגללזההתקשרתי, אנימשתחררעודמעטאזאנייבואלבית״ ״אוקייטובשאמרתלי, אנייכיןלךאתהאוכלהאהובעלייך״ ״כןכןאמא״ ״אניחייבתלסייםמתוקשלי״ ״אוקייאמא״ ״ביימתוקשלי״ ״בייאמא״ *ניתוק* נאנחתי ממשיך להתעסק בטלפון ואז אחרי כמה דקות וו-בין היונג נכנס ״היונג״ קראתי בשמחה ״קוקי תירגע זה רק אני״ הוא צחקק טיפה וצחקתי גם ״קח קוקי״ הוא הושיט לי בגדים ״תודה היונגי״ חיבקתי אותו ״אין על מה״ הוא אמר ויצא מהחדר. קמתי בזהירות נאנח מהכאב שהרגשתי בבטן, והורדתי את החולצה בזהירות נוגע בתחבושת שעל בטני ונושף בקצת כאב מתחיל להתלבש. אחרי שסיימתי להתלבש נעלתי את הנעליי ספורט שוו-בין היונג הביא לי,אני פשוט אוהב אותו!. אחרי שסיימתי להתארגן סו-בין נכנס לחדר ונתן לי כל מיני דפים שצריך לחתום עליהם. אח ״אממ..איפה כולם?״ שאלתי מתכוון לטאהיונג וכולם ״הם הלכו לאכול בקפיטריה פה״ הוא ענה לי והנהנתי חיבקתי אותו פעם נוספת ויצאתי מהחדר יוצא מהבית חולים בתקווה שאף אחד לא ישים לב והתחלתי ללכת לכיוון הבית. נ.מג'ין ישבנו לכול אחרי שהכרחנו את טאהיונג לצאת איתנו. אני ונאמון עדיין לא מדברים וגם לא גימין ויונגי רק הוסוק ובאקהיון כולם דיברו ורק אני שתקתי וחשבתי על איך אני אמור לדבר עם נאמגון שנפתור את זה בנינו, אחרי יותר מדי מחשבות ראיתי מישהו שדומה לגאנגקוק, אני בטוח שזה גאנגקוק. קמתי מהמקום ״לאן זה?״ נאמגון שאל ״לא עניינך״ אמרתי ממשיך להתקדם רואה את מבטו העצבני אבל לא התייחסתי לזה והמשכתי ללכת. יצאתי מהבית חולים מתקרב לגאנגקוק ותופס בו ״בו״ צעקתי ״אהה״ הוא צעק מפחד ״ג'ין היונג הבהלת אותי״ הוא אמר תופס בחזה שלו איפה שהלב נמצא ״למה למי ציפית?״ שאלתי ״ל-לאף אחד״ הוא אמר מהר ואני הבנתי שמשהו לא בסדר ״יאללה שפוך״ אמרתי והוא נאנח ״לא פה״ הוא אמר וסימן לי ללכת, והתחלנו ללכת לכיוון הבית שלו.
נכנסו לבית שלו אחרי הליכה של חצי שעה ״חם לי״ אמרנו ונזרקנו על הספה ״אני ילך להביא לנו משהו לשתות״ הוא אמר וקם ״תביא לי מים״ אמרתי מרגיש קוצים בגרון מהצמא ״הנה קח״ הוא חזר אחרי דקה בערך מושיט לי כוס מים קרים כמו שאני אוהב ״תודה קוקי״ הודיתי לו וחייכתי ״אז מה קוקי..למה ניסית לברוח מהבית חולים?״ אמרתי אחרי כמה צחוקים שעשינו ביחד. פניו הרצינו בשנייה והוא רק השפיל מבט ״אממ בוא נלך לעשות סיבוב בחוץ אני לא רוצה שמישהו ישמע פה..ההורים שלי אמורים לחזור תכף״ הוא אמר והנהנתי וקמנו יוצאים מהבית שלו ומתחילים לטייל בשכונה שלו ״נו קוקי״ אמרתי לו והסתכלתי עליו ״אממ..איך אני יגיד את זה?״ הוא שאל את עצמו מאשר אותי ״פשוט תגיד״ אמרתי והוא הנהן ״אממ..אז ככה...״ הוא התחיל
1.9.2019
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
