כמו כל יום רגיל הארי חזר מבית ספר, חבלות נראו על פניו וגופו הרזה, חלקן ישנות וחלקן חדשות ש'זכה' לקבל בבית הספר.
הוא כבר יודע שהוא מפגר וה9 שקיבל במתמטיקה היום לא עזר להרגשתו להשתפר.
הוא לקח נשימה עמוקה לפני שאחז בידית ונכנס לביתו, פוגש במבטים העצבניים שהוריו שלחו לו הוא עשה להם משהו?
"היי אמא היי אבא" אמר בנחמדות, מנסה לשבור את הקרח בין שלושתם, הוא לא רוצה שיכעסו, הוא מפחד...
"קיבלת ציון במתמטיקה?!" צווח אביו והארי הנהן בפחד, ידו החלה לרעוד וליבו פעם בחוזקה.
"כ-כן" לחש, משפיל את ראשו.
"כמה" אמר אביו בקרות בזמן שאמו עומדת בידיים שלובות בצד בחדר, מחכה שבעלה ינזוף בילד המפגר שיצא להם.
"9" לחש הארי בפחד, המחנק לא איחר לעלות בגרונו ועיניו הירוקות נצצו מדמעות.
"9?!" צווח אביו, דמעה ברחה מעיניו של הארי ולפתע הרגיש סטירה כואבת נוחתת על לחיו.
הוא די בטוח שאלה מהסטירות שמשאירות סימן, בכנות, זה היה ממש כואב.
יותר מבדרך כלל.
"א-אני יכול ל-ללכת לחדר?" גמגם הארי, מרגיש את הפחד זוחל בכל עמוד השדרה שלו.
"עוף לחדר! ואתה לא יוצא משם עד מחר בבוקר! היום אין ארוחת ערב!!" צעקה אמו והארי נרתע.
"ותפיסק לגמגם כבר, מפגר" מלמל אביו והארי הנהן, רץ במהירות לחדרו, אם רק היו יודעים שהוא מגמגם מפחד ולא כי יש לו בעיה כלשהית...
זה היה חוסך כמה מכות טובות.
הארי נכנס לחדרו האפור, החדר שכל כך שנא. הוא לא אוהב את כל זה, הוא לא אוהב שחור.
למען האמת, הצבע האהוב עליו הוא סגול, אבל אם הוריו ידעו על כך הוא יחטוף כמה מכות כואבות ולכן הוא מעדיף להשאיר את זה לעצמו...
הסוד היחיד שהוריו לא יודעים
(למרות שהם לא יודעים כלום על הילד המסכן) בנוסף לצבעו האהוב זוהי הסלסלה הסודית של הארי.
היא נמצאת מתחת למיטתו ושם נמצאים הדברים היחידים שאוהב ויוכל להרשות לעצמו ללבוש.
נמצאים שם תחתונים... ובכן לא בוקסרים.
במשך חודש הוא עבד ובכסף שקיבל קנה תחתוני נשים, תחרה, חוטיני, וגם כמה רגילים בצבעי פסטל. כך הוריו לא יוכלו לדעת שהוא לובש אותם הוא גם מכבס אותם בנפרד, כך שהוריו לא יכולים לדעת דבר על כך.
הוא כל כך אוהב את איך שהם נראים על גופו הרזה, הוא מרגיש יפה.
כרגע הוא עזב את הסלסילה בצד והוציא את התיק הקטן שמחביא לידה. את תיק העזרה הראשונה. הוא הוריד את החולצה השחורה ונשאר בסקיני גינס בלבד, מרים אותו מעט ליתר ביטחון, שאביו לא יכנס לחדר ויראה את התחרה המבצבצת ממכנסיו
"אחחח" מלמל לעצמו כשצמר הגפן עם החומר המחטא נגע בגופו החבול, הוא כל כך שונא את החבלות האלה. הן מלכלכות את גופו הנקי והחלק שאהב לגלח, כמובן בלי שהוריו ידעו.
הוא מחביא את סכיני הגילוח יחד בקופסא הסודית שלו.
כך לפחות הוא קורא לה, הוא אפילו הכין פתק מעליה, בצבע סגול. הצבע האהוב עליו.
'הקופסא הסודית של האזי'
כל גופו מלא בסימנים סגולים, אדומים וכחולים.
הוא אפילו המציא לחלק שמות כשהיה לו משעמם בשבוע שעבר כשקיבל ריתוק על זה שקיבל את ה15 שלו בלשון.
באמת קשה לו.
קשה לו להבין מה שהמורה אומרת.
הוא פשוט רואה את שפתיה זזות אך ראשו לא קולט את המילים שיוצאות לה מהפה.
ההורים שלו באמת לא מבינים שקשה לו.
הם חושבים שהוא פשוט מפגר.
הוא גם מתחיל להאמין לכך.
מה אם הוא באמת ילד מפגר כמו שהוריו טוענים?
לאחר שהוא סיים לחטא את הפצעים מהבית ספר ולהניח משהו קר על הסימן האדום מהסטירה, נשכב במיטה ונתן לדמעות לשטוף את עיניו.
"למה לא אוהבים האזי?" ייבב והבין שנכנס לחלל הקטן שלו.
אז כן יש לו ליטל ספייס.
אבל הוא יכול להלחם בדחף הזה כשיש אנשים מסביבו והוא לא רוצה להביך את עצמו...
אבל כשהוא לבד הוא נותן לעצמו להכנס לחלל הקטן.
"אף אחד לא אוהב את האז" התייפח והתכרבל אל תוך השמיכות, מייבב ובוכה, לא מפסיק לחשוב לעצמו
מה הוא עשה לא בסדר?
YOU ARE READING
My little boy// L.S
Fanfiction"למה דווקא אני? למה אותי החלטת לחטוף? יש הרבה יותר טובים ממני, אני סתם ילד מטומטם ומתוסבך" "אתה מושלם בייבי" "אני לא מושלם" "אתה מושלם בשבילי" הארי בסך הכל ילד בן 17, הוריו ההומופובים כל יום ויום דואגים להזכיר לו כמה שהוא מכוער ומפגר, אבל מה קורה כש...
