"למה דווקא אני? למה אותי החלטת לחטוף? יש הרבה יותר טובים ממני, אני סתם ילד מטומטם ומתוסבך"
"אתה מושלם בייבי"
"אני לא מושלם"
"אתה מושלם בשבילי"
הארי בסך הכל ילד בן 17, הוריו ההומופובים כל יום ויום דואגים להזכיר לו כמה שהוא מכוער ומפגר, אבל מה קורה כש...
"בוקר טוב" לחש לואי והארי חייך והתקרב לחיקו, מתכרבל לחזהו של לואי. "בוקר טוב דאדי" אמר הארי וחיבק את לואי בחוזקה, כאילו ומפחד שיעזוב.
"פאק" מלמל לואי והארי הסתכל ללואי בדאגה, מפחד ששוב עשה משהו לא בסדר.
"כואב לי הראש" אמר לואי והארי הנהן, מניח את ידו על מצחו של לואי ופוער את עיניו "ל- דאדי אתה לוהט!" קרא הארי ולואי גיחך "אני יודע בייבי" הארי גלגל את עיניו והתיישב על המיטה.
"אני רציני לו, אתה חם. שאביא לך כדור?" הציע ולואי הניד בראשו "זה בסדר, אבקש מאיזבלה" אמר והארי הניד בראשו "תישאר כאן, אני אלך לאיזבלה ונדאג לך" אמר במתיקות ולואי לא יכל שלא לחייך, הבייבי שלו ילד כל כך טוב.
הארי דילג מהמיטה, מוציא מארונו של לואי חולצה לבנה וטרנינג של לואי והחליק על גופו, לא שם לב לבהייה הקצרה של לואי בתחתון התחרה הורדרד שלבש.
לואי מצא את זה כמקסים. את הדרך בה הארי לובש את מה שאוהב ושהוא פתוח עם לואי כך והחליט לשתף אותו. ומעבר לזה, הוא חשב שהארי נראה מדהים בתחתון הקטנטן.
הארי ירד לקומה התחתונה ובירך לשלום את איזבלה שעבדה כרגיל במטבח. "היי מותק! מה שלומך!" שאלה בחיוך ומשכה את הנער המצחקק לחיבוק.
"קרה משהו שקמת מוקדם?" שאל והארי הניד בראשו "אבל לואי חולה... חשבתי אולי נכין לו ביחד ארוחת בוקר ונביא לו כדור שירגיש טוב יותר" חייך ואיזבלה לא יכולה למנוע מהחיוך לעלות על שפתיה, 'הוא פשוט מקסים' חשבה לעצמה.
"אז אתה מוכן להיות העוזר שלי?" שאלה בחיוך והארי הנהן בהתרגשות ומקפץ במקומו, גורם לאיזבלה לצחקק מהחמידות שלו.
"בשביל זה תצטרך את זה!" קראה והוציאה מהמגירה סינר, כמעט כמו שיש לה וקשרה מסביב הארי.
"הארי בן כמה אתה מותק?" שאלה בזמן שמוציאה כמה דברים מהמקרר, "לא מזמן חגגתי את יום הולדת ה- 17 שלי" אמר בחיוך חושף גומות ואיזבלה לא יכולה שלא להאנח ולהסתכל כל הילד בחיוך.
"אז מה מכינים?" שאל ואיזבלה הדליקה את הגז "פנקייקים" השיבה והארי הנהן בהתרגשות, הוא אף פעם לא הכין פנקייקים.
"תלמדי אותי?" שאל ואיזבלה הנהנה "בטח!"
לאחר רבע שעה בהם השניים עומדים ומכינים את הפנקייקים המדוברים הם סוף סוף סיימו. הארי סידר את הפנקייקים בצלחת יחד עם כמה פירות שחתך והוסיף בצד גם את כוס מיץ התפוזים שאיזבלה סחטה.
"מוכן! תוכלי רק להראות לי איפה יש כדור להורדת החום?" שאל ואיזבלה הנהנה "בטח מותק, כבר אביא"
לאחר כמה שניות איזבלה חזרה עם הכדור בידה ועוד כמה תרופות שהארי הסתכל עליהם מבולבל, הרי למה צריך כל כך הרבה? איזבלה התסכלה על תגובתו של הארי וצחקקה "יש כאן כל מיני תרופות שעוזרות ללואי כשהוא חולה, תן לו את זה. הוא יקח מתי שיצטרך" אמרה בחיוך והארי הנהן, מסדר גם את התרופות במגש שהכל יהיה מסודר ויפה.
הוא החזיק את המגש בידיו, משתדל להיות יציב ולא שוכח להודות לאיזבלה על העזרה בהכנת הארוחה.
ידיו מחזיקות במגש והוא לא מצליח לפתוח את הדלת ונאנח, "דאדי?" קרא מבעד לדלת "כן בייבי?" השיב לואי והארי התייצב עם המגש שעמד ליפול "תוכל לפתוח את הדלת?" שאל ולאחר כמה שניות הדלת נפתחה.
"וואו בייבי, מה כל זה?" שאל לואי בהלם והארי צחקק, מושך בכתפיו עם סומק קל בלחיו "אני ואיזבלה הכנו לך יחד ארוחת בוקר, היא הביאה לי גם כמה תרופות שאביא לך" חייך הארי ולואי ניקר את שפתיו "תודה האזה זה מדהים" אמר והארי חייך, מניח את המגש בשידת הלילה שבצידו של לואי במיטה.
"תאכל" האיץ הארי כהשניים התיישבו כל המיטה ולואי גיחך, נועץ פנקייק אחד במזלג ומכניס לפיו, מתענג על הטעם "אתה הכנת?!" שאל בהלם והארי הנהן בבישנות "טעים?" שאל ולואי הנהן במהירות, מכניס חתיכה נוספת לפיו.
"זה מעולה בייבי, תודה" אמר לואי בחיוך והארי הסמיק, מניח את ראשו על חזהו של לואי בזמן שמדליק את הטלווזיה "זה בסדר שאראה כאן תוכנית, נכון דאדי?" שאל ולואי הנהן, מניח נשיקה לראשו של הנער "ברור בייבי"
"אתה מרגיש יותר טוב?" שאל הארי ברגע שלואי בלע את הכדור ולואי צחקק "בייבי לוקח לו כמה זמן עד שהוא מתחיל להשפיע, זה לא קורה ברגע" אמר והארי הנהן בצייתנות. "אני אוהב אותך דאדי" הסתדר הארי בנוחות על חזהו של לואי שלא יכל שלא לחייך.
"גם אני אוהב אותך בייבי"
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
