"למה דווקא אני? למה אותי החלטת לחטוף? יש הרבה יותר טובים ממני, אני סתם ילד מטומטם ומתוסבך"
"אתה מושלם בייבי"
"אני לא מושלם"
"אתה מושלם בשבילי"
הארי בסך הכל ילד בן 17, הוריו ההומופובים כל יום ויום דואגים להזכיר לו כמה שהוא מכוער ומפגר, אבל מה קורה כש...
אצבעו של לואי עברה בעדינות על לחיו הרכות של הארי, הוא התעורר לפני זמן מה אך הוא אינו מצליח להסיט את מבטו אפילו לשנייה מהילד היפה שנמצא לצידו.
זמזום קטן נשמע מהנער הצעיר שהתרכבל לחיקו של לואי, חיוך עלה לשפתיו וידו המשיכה לנוע בעדינות על פניו ושיערו של המתולתל.
"מממ לו?" זמזם הארי, מתכרבל אל החזה המוכר ונושם את ריחו. "זה אני בייבי" לחש לואי, מנשק לראשו של הנער.
"אתה פה" אמר הארי מתרגש ולואי לא יכל למנוע מהצחקוק להמלט מבין שפתיו. "אני פה האז" לחש לואי, נושק ללחיו של הנער שצחקק מהרגשת הזיפים של לואי על לחיו.
"זה מדגדג"
צחקק ולואי חייך, מוקסם לגמרי מהנער שבין זרועותיו, אותו הנער שמודה כל יום ויום על זה שהוא יכול לקרוא לו 'שלו'
"אממ" זמזם הארי, מהדק את אחיזתו סביב מותניו של לואי, עוצם את עיניו ונרגע למגע ידו.
"בוא נקום לאכול בייבי" לחש לואי לאחר כמה דקות בהם השניים התכרבלו יחד בשקט.
הארי הנהן והתיישב באיטיות על המיטה, משפשף את עיניו ופולט צווחה קטנה כשהרגיש את גופו באוויר.
לואי צחקק וקירב את הארי אל חזהו, מושיב את הארי על השיש ומושיט לו את המברשת השיניים הירוקה שלו.
"דאדי" מלמל הארי ולואי הרים את מבטו, מנגב את פניו במגבת. "כן בייבי?" שאל.
"למה אתה כל הזמן מוודא שאוכל?" שאל הארי, מפגיש את עיניו בשל לואי.
ליבו של לואי החסיר פעימה, הוא נאנח וצבט את גשר אפו. הוא באמת הולך לספר להארי את הסוד הכי גדול שלו?
התשובה הייתה חד משמעית.
כן.
הוא אוהב את הנער הקטן ולכן החליט שכן לשתף אותו, הוא יודע על הארי כל כך הרבה ואילו הארי יודע רק את שמו של לואי ומקום עבודתו, וגם זה בקושי.
"היו לי הפרעות אכילה הארי" הודה לואי, מושיט את ידו ללחיו של הארי ומלטף ברכות, משחק באחד מתלתליו.
"ה-הרעבת את עצמך?" שאל הארי, קולו שבור מעט. כואב לו לדעת שלואי סבל כל כך.
"לא בדיוק" נאנח לואי.
"אבא שלי הרעיב אותי, הוא החליט שאני שמן מידי או שיט כזה, עד שבשלב מסוים האמנתי לו והפסקתי להתנגד" אמר לואי וליבו של הארי פעם בחוזקה, הוא הסתכל לעיניו הנוצצות של לואי ורק חשב לעצמו איך מישהו מסוגל לפגוע בדבר כזה?
"הייתי בן 12 באותה תקופה... היו תקופות שלא אכלתי ימים שלמים כי אבי לא נתן לי עד שבסופו של דבר זה הפך להרגל ובאמת כמעט ולא אכלתי, אולי חצי תפוח ביומיים בייבי" לחש לואי בקול צרוד, כואב לו לפתוח את הנושא הזה. אבל מגיע להארי לשמוע למה.
"עד גיל 18 התמודדתי עם הפרעות האכילה" השפיל את ראשו ובפעם הראשונה הארי ראה את לואי במצב כל כך רגיש.
"את האמת שעד היום זה פוגש אותי לפעמים, זה אף פעם לא יכול באמת לעזוב אותך בייבי ובגלל זה חשוב לי שתאכל. אני לא רוצה שתעבור את כל הסבל שאני עברתי" אמר לואי והפעם היה תורו של הארי ללטף ללחיו.
דמעה קטנה נפלה מעיניו הירוקות והוא הצמיד את מצחיהם.
"תודה שסיפרת לי דאדי.. אני יודע שזה לא פשוט עבורך... אני אוהב אותך" לחש הארי ותחושת חמימות התפשטה בליבו של לואי.
"גם אני אוהב אותך האז" לחש לואי, מצמיד את הארי לחיבוק. "אוהב אותך כל כך.."
"דאדי" לחש הארי לאחר כמה שניות של שקט ולואי המהם, נושם את ריחו המתוק של הנער בזרועותיו.
"אני רוצה להפגש עם ההורים שלי"
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
פרק קצר אבל לא נורא :)
אני אשתדל להעלות לפאנפיק הזה יותר פרקים, סורי שאתן צריכות לחכות כל כך הרבה לפרק.
דרך אגבב הפאנפיק מתקרב לסיומו, הוא יהיה בערך 30 פרקים כולל האפילוג
