"פאק בייבי שלי..."
"ד-דאדי" התייפח הארי והקלה עצומה התפשטה בגופו ברגע ששמע את קולו הרך של לואי.
"הטלפון היה אצלך?" שאל לואי והארי הנהן למרות שלא יכל לראות "במזל מסתבר שהוא היה אצלי בכיס, איך הם לא חשבו על לקחת אותו?" שאל הארי בבלבול ולואי גיחך
"בייבי כל אחד מטומטם שם יותר מהשני, אבל זה לא משנה כרגע, איך אתה מרגיש בייבי? אני מבטיח שאני עושה הכל בשביל לשחרר אותך מהמקום הזה בקרוב" אמר לואי, דאגה רבה ניקרת בקולו.
"ב-בקשה תבוא דאדי, א-אני מפחד" ייבב וליבו של לואי התכוווץ למשמע קולו הרועד והמפוחד של הארי.
"אני יודע בייבי בוי... לעזאזל כל כך קשה לי להיות מרוחק ממך" הודה לואי, מוציא מפיו את המילים הכי כנות שהוציא מזה זמן רב.
"תספר לי משהו" לחש לואי, נואש לקבל עוד קצת מהארי, גם אם זה כמה מילים פשוטות.
"אני בתוך חדר חשוך וסגור, הוא כל כך מחניק וקשה לי לולו... אני רק רוצה להיות איתך ושנתכרבל יחד במיטה ותלחש לי מילים מרגיעות"
ליבו של לואי פעם בחוזקה ודמעות עלו לעיניו הוא לא חשב שהארי מעריך אותו כך, שהארי מתגעגע אליו ולא לכסף שלו, אליו
הוא קיווה שהארי גם מרגיש כמוהו כי מהרגע שלקחו ממנו את הארי זה הדבר היחיד שיכל לחשוב עליו, הוא והארי מתכרבלים במיטה.
חצי גופו של הארי שעון על חזהו של לואי בזמן שלואי עוטף את ידו סביב גופו הצר של הארי, מלטף ברכות לשיערו ומשחק עם שיערו המתולתל שכל כך אהב.
"קרלו היה פה מקודם..." לחש הארי בהיסוס, מפחד לשמוע את תגובותו של לואי אך יודע שאין לו ברירה. הוא הבטיח ללואי שלא ישקר לו.
"מה הוא עשה?" שאל לואי בקול תקיף, גורם להארי לחשוב פעמיים אם לספר ללואי, בסוף מחליט לעשות זאת.
'על החיים ועל המוות' חשב לעצמו ולקח נשימה.
"הוא הכריח אותי למצוץ לו" פלט הארי, משפיל את ראשו ומסתכל על ציפוניו שבמפתיע היו יותר מעניינות כרגע.
שקט.
זה מה שנשמע מצידו של לואי, הוא רצה לצעוק, לצרוח אך דבר לא יצא מפיו.
"ל-לו?" הארי לחש בקול חנוק למכשיר המתכתי, נואש לקבל תגובה כלשהית.
"אני הולך להרוג את הבן זונה" סינן לואי והארי נשך את שפתו התחתונה בלחץ.
"א-אתה כועס?" שאל הארי לאחר כמה דקות של שקט מצידו של לואי, קולו רועד ומחנק עומד בגרונו, לא בטוח שיצליח להחזיק אותו שם יותר לפני שיפרוץ בבכי.
"לא עליך בייבי רק... לעזאזל" נאנח לואי והארי השפיל את ראשו, משחק בשרוולי חולצתו, או יותר נכון, של לואי שלקח לו והלביש על גופו כשהתכרבלו יחד עד לפני כמה שעות.
"בייבי זאת החולצה שלי?" צחקק לואי גורם להארי להסמיק והשפיל את ראשו במבוכה, מנסה להסתיר את הסומק הכבד שעל לחיו.
"אווו בייבי אתה כזה חמוד!" לואי קרא בחיוך, עוטף את אגנו הצר של הארי בידו, מניח נשיקה לעורפו של הקטן יותר ומסתכל על דמותיהם המשתקפות במראה "אתה כל כך יפה..." לחש לואי וחיוך בלתי נשלט עלה לשפתיו של הארי שקפץ על לואי בחיבוק, כורך את זרועותיו סביב מותניו של לואי שאוחז בישבנו של הארי ומצמיד את שפותיהם.
הריח שלו עוד נשאר עליה..
"הארי תשמור את הסוללה בסדר בייבי שלי? אני אבוא אני מבטיח, אבל עד אז תשמור על עצמך, תישאר חזק. אני..." החל לומר לואי והארי נשך את שפתו התחתונה בציפייה שלואי יאמר את שלושת המילים שמחכה להם מכל.
"ל-לא משנה" נאנח לואי והארי החניק ייבבה חלושה כל כך שלואי לא הצליח לשמוע אותה, הוא רגיל לבכות בשקט כך שזו לא הייתה בעיה עבורו.
"רק בבקשה תבטיח לי שתישאר חזק, בשבילי. ותחביא את הטלפון שלך טוב, אני אדבר איתך מאוחר יותר יפה שלי" לחש לואי למכשיר הטלפון והארי הנהן, מוחה כמה דמעות בוגדניות שברחו מעיניו.
"א-אוקיי לולו" לחש וניתוק נשמע מצידו של לואי.
מה שנותר להארי לעשות זה לקוות שהכל יהיה בסדר ושלואי אכן יבוא ויוציא אותו מהמקום הזה.
أنت تقرأ
My little boy// L.S
قصص الهواة"למה דווקא אני? למה אותי החלטת לחטוף? יש הרבה יותר טובים ממני, אני סתם ילד מטומטם ומתוסבך" "אתה מושלם בייבי" "אני לא מושלם" "אתה מושלם בשבילי" הארי בסך הכל ילד בן 17, הוריו ההומופובים כל יום ויום דואגים להזכיר לו כמה שהוא מכוער ומפגר, אבל מה קורה כש...
