"למה דווקא אני? למה אותי החלטת לחטוף? יש הרבה יותר טובים ממני, אני סתם ילד מטומטם ומתוסבך"
"אתה מושלם בייבי"
"אני לא מושלם"
"אתה מושלם בשבילי"
הארי בסך הכל ילד בן 17, הוריו ההומופובים כל יום ויום דואגים להזכיר לו כמה שהוא מכוער ומפגר, אבל מה קורה כש...
"אני אוהב את זה" לחש הארי, חיוך על שפתיו בזמן שהוא בוחן את חצאית הטניס הלבנה על גופו.
היא נראתה פשוט מושלם! היא ישבה בדיוק על החלק הצר של מותנו והדגישה את כל המקומות הנכונים, היא לא הייתה ארוכה מידי אך גם לא קצרה מידי כך שלואי לא פסל אותה כמו העשרים האחרונות, למען האמת הוא ממש אהב אותה.
הוא הסתובב לאחור, פוגש במבטו של לואי המחויך נשען על משקוף תא המדידה. "מה אתה חושב דאדי?" שאל בחיוך מובך, סומק קל על לחיו.
"אני חושב שאתה נראה מדהים בייבי בוי" כחול העיניים הניח את ידיו על מותניו של הארי, מנשק לצווארו הרך.
"ניקח את זה?" שאל הארי בחיוך, מסתובב ובוחן את החלק האחורי של גופו במראה.
הוא כל כך אהב את מה שראה.
"בייבי עוד לא סיפרת לי מה היה בקופסא הזאת שהבאת" אמר לואי וחיוך קטן עלה לשפתיו של הארי וכך גם שתי גומות נחשפו.
"בבית אראה לך דאדי" הוא פשט את החצאית, מצחקק כשהרגיש את עיניו של לואי על ישבנו המכוסה בתחתוני התחרה.
"דיי" צחקק, הסומק מתחזק על לחיו.
"תיקח בעוד כמה צבעים" הציע לואי, מרים את החצאית שהארי מדד מהרצפה וניער מעט.
הארי הנהן, חיוך מרוח על פניו והוא קפץ על לואי בחיבוק. כורך את זרועותיו סביב צווארו ורגליו סביב מותניו.
"תודה לו באמת. זה לא מובן מאליו כל מה שאתה עושה בשבילי" חייך הארי, מחבר את שפתיו אל של לואי, חופן את לחיו.
"עכשיו בוא ניקח עוד כמה" הוא ירד מחיקו של לואי, מדלג חזרה לעבר האזור המלא בבגדי הנשים.
לואי פשוט עמד בצד וחייך, מסתכל על הבייבי שלו בוחן בגדים ומתלהב כמו ילד קטן. מתייעץ עם כמה בנות גילו ובוחר את הבגדים המקופלים בקפדנות.
-----
לאחר שהארי סיים לבחור את הבגדים השניים עמדו בתור לקופה, החיוך לא יורד משפתיו של הארי.
לאחר התעקשות מצידו של לואי הארי לקח 15 תחתונים רגילים, 5 תחתוני תחרה ו7 חוטיני בצבעים שונים בנוסף ל20 חצאיות צבעוניות ו23 טופים ונעליים שהארי בחר.
"סך הכל 9,854 פאונד" חייכה המוכרת שעזרה להארי ולואי הנהן, מושיט לעברה את כרטיס האשראי כאילו וזהו סכום נמוך שכל אחד יכול לאפשר לעצמו.
"אתה בטוח?" ווידא הארי אך לואי התעלם, מסמן למוכרת שזה בסדר.
-----
לאחר שהארי הנרגש סידר את כל הבגדים החדשים בארון הוא הביא את הקופסא התקדם ללואי.
לואי שכב על המיטה, חזהו היה חשוף וטרנינג אפור היה מונח על מותניו כך שראו את קו הוי שלו.
הארי הסמיק והצטרף על לואי, מתיישב על קצה המיטה לידו.
"עכשיו אתה הולך להראות לי מה זאת הקופסא המסתורית הזאת?" שאל לואי, חיוך משועשע על שפתיו.
הארי הנהן ופתח אותה בעדינות, חושף בפני לואי את סודו, את הקופסא שמעולם לא העז להראות למישהו.
"מה זה בייבי?" שאל לואי
"אלה הדברים שהחבאתי מההורים שלי בבית" לקח נשימה "הדברים הנשיים" הסמיק וחיוך עלה לשפתיו של הארי.
"באמת בייבי?" שאל כלא מאמין והארי הנהן, מובך.
הוא הוציא מהקופסא סכין גילוח, שפתון שקוף וכמה תחתונים "עבדתי בשביל לקנות את הדברים האלה" לחש בחיוך, מוציא גם את מעגל הריסים.
עיניו של הארי התמלאו בדמעות כשהסתכל על הדברים שלו, שהיו הכל עבורו עד לפני כמה זמן.
לואי לקח בעדינות את הקופסא מידיו של הארי, קורא את הכיתוב.
'הקופסא הסודית של האזי'
"כבר לא כל כך סודית אה?" צחקק לואי וכך גם הארי, מחייך יחד עם כל הדמעות.
"זה מתוק" לואי בחן את הדברים וחייך, מרים את מבטו אל הארי ומנשק לפיו.
"שמרתי את כל הדברים האלה שלוש שנים בקופסא הזאת, אלה היו הדברים שהייתי יכול לשים מבלי שהוריי ישימו לב כי הם מתחת לבגדים. אהבתי איך שהתחתונים יושבים על גופי והתחושה החלקה של עורי... אהבתי את זה" עיניו של הארי נצצו כשסיפר את זה.
רטיבות קלה הורשה בעיניו של לואי, כאב לו כל כך לראות איך הארי סבל בביתו והסתיר את מה שהוא אוהב. הוא היה כל כך לבד בכל כל הטירוף הזה.
"עכשיו אתה מבין למה כל יום ויום אני מודה על זה שחטפת אותי" צחקק הארי וחיוך קטן עלה ללחיו של לואי.
"אני אוהב אותך הארי" פלט, אוחז במותניו של הנער ונושם את ריחו.
הארי קבר את ראשו בצווארו של לואי, מתייפח.
"פשוט תודה על הכל לואי, אני מקווה שיום אחד אוכל לגמול לך על הכל" לחש הארי בקול חנוק.
"אני לא צריך שתחזיר לי דבר. אני לא צריך דבר כל עוד אתה איתי. אז רק תוודא שאתה לא מתכוון לעזוב בזמן הקרוב" אמר לואי והארי צחקק.
"לא אעזוב"
"מבטיח?" שאל לואי בחיוך משועשע, חוזר על מילותיו של הארי.
"מבטיח" לחש, מחבר את אצבעותיהם בחיוך.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
פרק שני להיום כי אני בן אדם נחמד.
סתם פשוט היה לי חשק לכתוב אל תתנו לזה להטעות אתכם.
