"למה דווקא אני? למה אותי החלטת לחטוף? יש הרבה יותר טובים ממני, אני סתם ילד מטומטם ומתוסבך"
"אתה מושלם בייבי"
"אני לא מושלם"
"אתה מושלם בשבילי"
הארי בסך הכל ילד בן 17, הוריו ההומופובים כל יום ויום דואגים להזכיר לו כמה שהוא מכוער ומפגר, אבל מה קורה כש...
"מה אם הם לא ירצו לראות אותי דאדי" נאנח הארי וניגב את גופו במגבת הורודה. לואי הוציא בגדים בשביל הארי מהארון והושיט לו "אז זה יהיה לגמרי הפסד שלהם" ענה לואי במשיכת כתפיים.
הארי פלט נשיפה והתחיל להתלבש בבגדים שלואי הביא לו, "אתה איתי נכון" מלמל הארי בלחץ, למרות שיודע את התשובה הוא מוודא שוב.
"כן בייבי ברור כבר אמרתי לך" לואי חייך חיוך מרגיע, מלטף ללחיו של הארי ומנשק למצחו. "אני איתך תמיד" לחש, מצחיהם צמודים ונשימותיהם מורגשות אחד על השני.
"אוקיי" מלמל הארי, הקלה מעטה מתפשטת בגופו לנוכח מילותיו של הבחור שתמיד ידע איך להרגיע אותו.
"אוהב אותך" לחש הארי ,מנשק לשפתיו של לואי וממשיך להתארגן במרץ בזמן שידיו של לואי כרוכות סביב מותניו, שומרות אותו קרוב.
"האזי חושב שהוא מוכן" מלמל הארי פוער את עיניו כשהבין מה אמר "לעזאזל"
"הכל בסדר בייבי בוא נצא" הרגיע לואי, מניח את ידו על כתפו.
"רק אל תקלל" הזהיר.
------
"אני לא יכול" ייבב.
הם כרגע במכונית הרינג' רובר של לואי מול ביתו של הארי. למען האמת הם הגיעו כבר לפני 20 דקות אבל הארי פשוט לא מוכן לצאת.
"האזה" לחש לואי, מניח את ידו על רגלו הרועדת של הארי.
"אני איתך בייבי. הם לא יעזו לעשות כלום, זוכר מה אמרת לי? בסך הכל סגירת מעגל. 10 דקות גג וחוזרים הבייתה" אמר הארי ופרפרים התמלאו בבטנו של הארי כשלואי התייחס לביתו כבית של שניהם.
אם רק היה יודע שלא משנה לאן ילך או איפה יהיה לואי הוא הבית שלו, לא המבנה הגדול והמפואר, לא הכסף והרכוש שלו.
רק לואי.
זה כל מה שהיה צריך.
"ב-בסדר בוא נעשה את זה" לחש הארי ולואי חייך, מניח נשיקה ללחיו של הארי ויוצא מהרכב, עושה סיבוב עד שמגיע לדלת של מושב הנוסע ופותח אותה להארי, משלב את אצבעתיהם ומוביל את שניהם אל הדלת האדומה.
הארי לקח נשימה עמוקה ודפק על הדלת.
"הארי?" אדם מבוגר בסביבות גיל ה50 לחיו פתח את הדלת, עיניו היו ירוקות כמעט כמו של הארי ומשקפיים היו על גשר אפו.
"ג'ים אתה בא או- הארי?" אישה נוספת הופיעה מאחורי הבחור שכנראה ששמו הוא ג'ים.
דמעות עלו לעיניו של הארי והוא הידק את אחיזתו בידו של לואי, מסמן לו שאלו הוריו.
"מה אתה עושה כאן ילד" ירקה אמו, אליס.
"אממ" מלמל בקול חנוק, מרגיש אבוד.
"ומי אתה?" שאלה אליס בזלזול, מסתכלת על לואי האדיש להבעת פניהם.
"אני לואי טומלינסון, בן הזוג של הבן שלכם" אמר לואי, מעביר את אגודלו במעגלים על גב כף ידו של הארי.
"הוא גר איתי כמעט חודש.. לכם בטח זה לא היה אכפת אבל הוא רצה להגיע לפה בשביל לספר לכם. יש לכם ילד מדהים וחבל שאתם לא מעריכים את זה שלמרות כל מה שעשיתם לו אתם עדיין חשובים לו" אמר לואי, עדיין לא מאמין למילים שיוצאות לו מהפה.
כי למה שירצו להתנהג אליו כך?
הארי ילד מדהים ומתוק, הוא לא עשה דבר וסתם כך שונאים אותו.
הילד הזה לא הרגיש שייך בבית שלו.
לואי יכל לדמיין לעצמו כמו נוראי להיות במצב שלו, למען האמת גם לו זה קרה לכן חשוב לו להגן על הארי כל כך. שלא יגיע למצב אליו הוא הגיע.
"לא אכפת לנו" אמרה אליס בזלזול, מניחה את שערה הבלונדיני על כתפה. "הוא פאגוט מגעיל זה מה שהוא" ירק אביו ודמעה בוגדנית ברחה מעיניו של הארי.
"אתם צריכים להתבייש בעצמכם" אמר לואי, לסתו חדה. "באמת לא אכפת לכם ממני?" ייבב הארי ,מנסה להשאר חזק ללא הצלחה.
הוריו תמיד היו נושא רגיש עבורו והעובדה שלא אכפת להם ממנו פוגעת בו כל כך.
"לא" אמר אביו במשיכת כתפיים, ממלמל כמה קללות מתחת לשפתו.
לואי נשף בייאוש "נלך?" שאל את הארי שלפתע ניצוץ קטן עלה בעיניו יחד עם דמעה שנפלה.
"אני רק רוצה לקחת מכאן משהו" לחש הארי בראש מושפל, לואי שלח מבט רצחני אל שני הוריו בזמן שהארי רץ לקומה העליונה, אל חדרו.
לאחר כמה דקות הוא חזר עם קופסא בידו, לואי הסתכל עליו מבולבל אך רק חיוך קלוש היה על שפתיו של הארי.
"עכשיו אפשר ללכת"
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
