הארי הסתנוור מעט מאור השמש שנכנס לחדר מהתריסים ושפשף את עיניי בעייפות "האז?" שמע קול צרוד והמהם.
"בוא אליי בייבי" לחש שוב הקול, לואי.
חיוך קטן עלה לשפתיו של הארי, הוא פקח מעט את עיניו והניח את ראשו על חזהו של לואי, נותן לידיו של לואי לעבור בשיערו.
"הארי" לחש לואי, ממשיך לשחק בתלתליו של הארי "כן דאדי?" שאל, עוצם את עיניו ונרגע למגעו של לואי.
"אני רוצה לבקש ממך משהו..." אמר לואי והארי המהם, מסתובב ללואי ומסתכל לעיניו הכחולות ולפניו המשורטטות שכל כך אהב, לעצמות הלחיים הבולטות ולשיער הנוצתי שנופל מעט על מצחו.
"אני רוצה שאם אתה מרגיש שאתה נכנס לליטל ובאותו הרגע זה רק אתה ואני אל תעצור את זה, אל תדחה את הדחף הזה. אני רוצה שתדע שאיתי אתה בטוח ואתה יכול להיות מי שאתה...
אתה לא צריך להתבייש בזה" ליטף לואי לפניו של הארי שהתקשה מעט לגמוע את רוקו.
זה הדבר הכי אישי שלו, הוא לא יודע אם יהיה מסוגל לחלוק את זה עם עוד מישהו.
לשתף עוד מישהו בהרגשה השונה ולעולם החדש שנפתח אליו באותו הרגע שנכנס לליטל ספייס שלו.
"א-אוקי" השפיל הארי את ראשו, כי כך הוא מרגיש.
מושפל.
הוא כל כך שונא לחשוף את הסודות שלו בפני אנשים ובמיוחד את הליטל שלו שאף אחד לא יודע על כך חוץ מלואי.
ואף אחד לא ראה אותו במצב הזה.
כשהוא לבד אין לו בעיה עם זה, לפעמים הוא נהנה מכך ולפעמים גם מתעצבן שיש לו את 'הדבר הזה' כפי שנוהג לכנות כשהוא עצבני.
הוא מרגיש כל כך חסר אונים ופגיע בחלל הקטן שלו, הוא מפחד שמישהו אחר יראה אותו כך.
זה פשוט משפיל אותו.
אבל אם לואי ביקש אז כך הארי יעשה.
הוא לא רוצה לאכזב את לואי כפי שאכזב את הוריו.
"בסדר דאדי..." נאנח ולואי הניח נשיקה קטנה לשפתיו "תודה שאתה סומך עליי בייבי בוי"
"נלך לאכול?" שאל לואי, מלטף לשיערו הרך של הארי שנרגע למגעו. "כן דאדי" לחש וצייר צורות לא ברורות על חזהו של לואי.
"בוקר טוב מר טומלינסון, מה איתך הארי מותק?" שאלה איזבלה בנחמדות, לואי חייך בתגובה והארי התיישב בחיוך על אחד מכיסאות האי "הכל טוב" השיב במשיכת כתפיים.
דבר שלואי מצא כמקסים, והוא בקושי ועשה משהו.
איזבלה התחילה להכין לשניים את ארוחת הבוקר בזמן שלואי והארי מנהלים שיחה קטנה בניהם, חולקים נשיקות, מילות חיבה והסמקות.
-------
"הארי בוא לפה" אמר לואי בקשיחות מזויפת, מחניק צחוק. "לא!" צחקק הארי, משלב את ידיו על חזהו "לעולם לא!" הוסיף מצחקק ולואי הסתכל עליו בכעס מזויף "בוא לפה"
"לא!! האזי לא רוצה!" צחקק אך לאחר כמה שניות משתתק כשהבין מה קרה, הוא נכנס לחלל הקטן שלו ולא שלט בזה הפעם.
הארי המובך שם את ידו על פיו ולחיו התמלאו בסומק ורוד. "היי בייבי, זוכר מה דיברנו? זה בסדר הכל טוב בייבי בוי. איתי אתה לא צריך להתבייש" התקרב לואי, מוריד את ידו של הארי מפיו ובמקום הניח את ידו על לחיו של הארי.
מלטף ברכות.
"איתי אתה לא צריך להתבייש בעצמך, אף פעם" לחש ודמעות נצצו בעיניו של הארי "ת-תודה לואי" ייבב ופרץ בבכי, לואי מיד עטף את זרועותיו סביב גופו של הנער הקטן וליטף לראשו בעדינות.
"ששש בייבי הכל בסדר... אני איתך" לחש.
"אני מצטער דאדי, קראתי לך בשם שלך" התייפח הארי ולואי הניד בראשו "זה בסדר בייבי בוי" לחש, מושך את הארי לחיבוק נוסף.
"לואי!" השניים שמעו קריאה מאחד השומרים וניתקו את החיבוק מסתכלים בבלבול על השומר הלחוץ, רואים שבמהרה כמה מהשומרים מתחילים לרוץ ברחבי הבית הגדול.
"מה יש?" שאל לואי בקולו הרציני, ממשיך ללטף לשיערו של הארי.
"ה-הבוס של המאפיה האיטלקית, קרלו. הם מתחילים לתקוף, הם מנסים להכנס לתוך הבית חמושים" אמר ועיניו של לואי נפערו.
איך הוא לא שם לב לזה?
"פאק" צווח לואי, גורם להארי להתרתע ולהסתכל עליהם בבלבול "מה קרה?" שאל בקולו הרך ומבטו של לואי התרכך מעט, עוצם את עיניו בייאוש שהבייבי הקטן שלו צריך לסבול את כל זה.
"בייבי תעלה לחדר השינה ותנעל את עצמך שם. תיקח את הטלפון איתך ושלא תעז לצאת" ציווה, מסתכל מהחלון ורואה שכמה מהאנשים של קרלו מנסים להכנס לבית ונלחמים בשומרים שלו.
"נו!" צעק והארי הנהן במהירות, לוקח את הטלפון מהספה ורץ לחדר השינה, נועל ומקווה לטוב.
-------
הארי הסתכל מהחלון וליבו התכווץ כשראה את החיילים של לואי נלחמים בשל קרלו.
מרוב שהיה שקוע במתרחש בחוץ לא שם לב בכלל שאחד החיילים של קרלו הצליח לפרוץ לחדר השינה.
"אוי לא" מלמל כשראה את לואי רב מכות עם אחד האנשים שם, "מי אתה?" הסתובב והסתכל מפוחד על הבחור עם המסכה על הפנים שמסתירה את פרצופו.
בד הוצמד לפניו והדבר הבא שראה היה שחור.
YOU ARE READING
My little boy// L.S
Fanfiction"למה דווקא אני? למה אותי החלטת לחטוף? יש הרבה יותר טובים ממני, אני סתם ילד מטומטם ומתוסבך" "אתה מושלם בייבי" "אני לא מושלם" "אתה מושלם בשבילי" הארי בסך הכל ילד בן 17, הוריו ההומופובים כל יום ויום דואגים להזכיר לו כמה שהוא מכוער ומפגר, אבל מה קורה כש...
