"איך היה? הסתדרת? איזבלה דאגה לך?" שאל לואי והארי צחקק מעט מכל השאלות.
"הסתדרתי דאדי הכל בסדר, איזבלה אירחה לי חברה" אמר במתיקות ולואי חייך, מתחיל לסדר להארי את הטלפון החדש.
"ו...זהו!" קרא לואי כשסיים לסדר להארי הכל וחיוך קטן עלה לשפתיו של הארי, לוקח מידו של לואי את הטלפון ומצחקק.
בסיטואציה אחרת לואי כנראה היה מעניש אותו עכשיו על החוצפה אבל האמת שהפעם זה פשוט היה מתוק, הוא ראה שלא עשה זאת בכוונה להתחצף וזה מה שגרם למעשה להראות מקסים בעיניי לואי.
"בייבי אני כבר בא" מלמל לואי, שותל נשיקה קטנה בעורפו של הארי ועולה לקומה העליונה.
"אדון לואי, של מי הבגדים פה?" שאל אחד המנקים ולואי בחן אותם לרגע "של בו הזוג שלי" אמר והמנקה הנהן "לשים בכביסה?" לואי הנהן ולרגע נדמה לו שראה תחרה מבצבצת מבין ערמת הבגדים "תשאיר את זה פה, תכבס את זה מאוחר יותר" אמר והמנקה הנהן בצייתנות, יוצא מהחדר.
לואי הסתכל שוב על הערמה והרים את החולצה המלוכלכת, רואה תחתון תחרה שחור מונח מתחתיה.
"הארי בוא הנה!" לואי צווח מהקומה העליונה והארי נבהל, רץ מהר במדרגות לחדר ממנו הגיעה הצעקה.
"מה אמרנו על לא להסתיר ממני דברים?!" צעק והארי נרתע, מתרחק מעט מלואי הכועס.
"ע-על מה אתה מדבר?" שאל הארי מפוחד,
זה בדיוק מה שפחד ממנו.
שלואי יאבד שליטה.
"על פאקינג זה הארי! אם אתה אוהב את זה למה לא סיפרת לי?! סיכמנו שאין בנינו סודות!" קרא והארי ייבב "בבקשה אל תצעק לו, אתה מפחיד אותי" ביקש הארי ומבטו של לואי התרכך.
"פאק הארי" מלמל לואי שקלט ששוב איבד שליטה ומשך את הארי לחיבוק, כורך את זרועותיו בחום סביב הנער המפוחד.
"אני מצטער שלא סיפרת לך דאדי, זה פשוט דבר שמעולם לא סיפרתי לאף אחד. לא חשבתי, אני מצטער" הארי השפיל את ראשו ודמעות בודדות נפלו מעיניו.
כל כך קשה לו להסתגל למצב החדש.
להורים שלו לא היו אכפת ממנו בכלל, הוא לא היה רגיל לשתף ובטח שלא לקבל אישור על כל דבר.
"מצטער דאדי, לא רגיל, מצב" מלמל בולע מילים ולואי נאנח, מבין שלא היה צריך לצעוק ורגשות אשם מלאו את מחשבותיו.
"אני מצטער בייבי בוי, אני הייתי צריך להניח שזה אישי ושאף אחד לא ידע את זה לפני. חבל שלא אמרתי לי, הייתי קונה לך היום... לא נורא, נלך מחר ביחד. אני סולח לך אבל עדיין תצטרך לקבל עונש" אמר והארי הנהן, משעין את ראשו על חזהו המוצק של של לואי
"אני מתלבט מה לעשות" לחש לואי והארי הסתכל לעיניו, מחכה שלואי ישתף אותו במחשבותיו. "בייבי אם אני אתן לך הצלפות בישבן בתור עונש אתה חושב שתוכל להתמודד עם זה?" שאל לואי בדאגה והארי חשב מעט לפני שהנהן, הוא הרי רגיל לכך.
"אוקיי" מלמל ולקח נשימה עמוקה לפני שהמשיך ואמר "תשכב על המיטה בייבי, תוריד בגדים, ישבן למעלה" הדריך לואי והארי הנהן בבישנות.
מוריד את בגדיו ונשכב על הבטן.
"הפעם זה יהיה 5 בגלל שזו פעם ראשונה, בפעם הבאה זה יהיה יותר" הודיע לואי "אוקיי דאדי" אישר הארי ולואי חייך, מניח נשיקה קטנה לשפתיו.
"תספור כל אחת" לחש לואי לשפתיו והארי זמזם.
"א-אחד" גנח בחולשה כשידו של לואי פגעה בישבנו.
"ש-שתיים"
"ש-לוש!"
"א-ארבע"
"חמש" נאנח ונשכב על המיטה.
"חכה פה אני אביא לך קרם לאדימות" אמר לואי וחיוך עלה לשפתיו של הארי, זה נחמד שלואי דואג לו כך.
"ר-רגע" עצר הארי את לואי ולואי הסתובב להארי בשאלה.
"תודה דאדי"
--------
"בייבי אתה עייף?" שאל לואי והארי המהם, מניח את ראשו על חזהו של לואי, נותן ללואי לכרבל את גופו הצר.
"דאדי אני רוצה לספר לך משהו, יותר נכון כמה דברים" לחש הארי, מעביר את ידו במעגלים על חזהו של לואי.
"כן בייבי בוי, אני פה להקשיב לך..." הזכיר לואי והארי חייך מעט. "אוקיי..."
"אממ יש כמה דברים שאתה צריך לדעת עליי...
לא רק הילדים בבית ספר היו מרביצים לי, גם ההורים שלי. הם תמיד היו צועקים עליי ומרביצים לי בגלל הציונים הגרועים, הם לא מבינים שבאמת קשה לי בבית ספר. לא אכפת להם ממני בכלל." אמר הארי, קולו דועך לקראת הסוף, לואי שתק. נותן להארי להמשיך את דבריו.
נותן לו את התחושה שהוא לא שופט אותו, רק מקשיב.
"יש לי ליטל ספייס" אמר הארי בנשימה אחת ולואי פער את עיניו, זה לא שיש לו בעיה עם כך, להפך. פשוט הוא לא ציפה מהארי, הוא לא ראה אותו במצב הזה בדרך כלל שיש למישהו ליטל ניתן להבחין בכך.
"כן פשוט אני יודע לשלוט בזה רוב הזמן, אני לא מהמוחצנים האלה אבל מידי פעם זה כן נחמד להיות בליטל. כשאני בולע מילים לפעמים זה גם בגלל שאני מנסה להלחם בליטל, לא רק בגלל שאני לחוץ" הסביר הארי ולואי הנהן, מלטף לפניו המשורטטות והחלקות של הארי.
"אל תחשוב שבגלל התחתונים אני רק לובש בגדי נשים והכל. כלומר, לא ניסיתי אף פעם, זה גם לא הכי משך אותי אז בבקשה אל תקנה לי בגדים כאלה אלא אם כן אגיד לך שאני רוצה לנסות טוב? זה פשוט ילחיץ אותי" אמר הארי ולואי חייך "אין בעיה בייבי, זהו? זה מה שרציתי לספר לי?" שאל בחיוך, סוף סוף הארי נפתח בפניו וסיפר לו על עצמו. הוא מתחיל לסמוך עליו, וכך לאט לאט מתכנן לואי לבנות את אמונו אצל הארי. אחרי כל כך הרבה שנים שבהם לא אכזבו אותו.
והארי הנהן וליטף לשערו הנוצתי של לואי "תרצה שאני אביא לך מורים פרטיים? במקום שתלך לבית ספר? הם יכולים לעזור לך לשפר את הציונים וכך גם הבריונים לא יטפלו אליך" שאל לואי והארי חשב כמה שניות לפני שהנהן.
"תודה לו" אמר ברכות ולואי חייך בתגובה.
"מחר נלך לקניון? לקנות לך הלבשה תחתונה ועוד כמה דברים שתרצה?" שאל לואי והארי הסמיק "כן דאדי" חייך ולאט לאט גופו נרגע.
"לילה טוב דאדי"
"לילה טוב בייבי בוי"
וכך השניים נרדמו מכורבלים לצלילי הגשם החזק שירד בחוץ, שומרים אחד על השני בחום גופם מפני הקור ששרר בחוץ.
YOU ARE READING
My little boy// L.S
Fanfiction"למה דווקא אני? למה אותי החלטת לחטוף? יש הרבה יותר טובים ממני, אני סתם ילד מטומטם ומתוסבך" "אתה מושלם בייבי" "אני לא מושלם" "אתה מושלם בשבילי" הארי בסך הכל ילד בן 17, הוריו ההומופובים כל יום ויום דואגים להזכיר לו כמה שהוא מכוער ומפגר, אבל מה קורה כש...
