מה מצפים מילד שיש לו הכל? מה מצפים מילד שבור?
מה מצפים מניקולס?
אלו שאלות שהתעופפו בראשו של ניקולס. הוא היה ילד שקט, ועשיר. אף על פי היותו עשיר, היה הילד בודד.
כמו זאב שנפרד מלהקה. לא היה לו איש.
בבוקר ההוא, התעורר הבחור לצלילי השעון המעורר. ניקולס נעל את נעלי הוואנס השחורות שלו, יחד עם ג'ינס צמוד כהה גם הוא. חולצה לבנה קצרה ומעליה קפוצ'ון אפור שגדול עליו במידה או שתיים.
הוא למד בבית ספר יוקרתי. עם ילדים שהיו עשירים מאוד, מתנשאים מעל החברה, ורואים את כל הנערים והנערות בשאר העיר כנחותים. ועלובים מהם.
האם גם ניקולס כזה? מרגיש ממעמד גבוהה יותר?.
לא, הוא לא היה צריך להרגיש. הוא ידע שהוא נמצא במעמד גבוה יותר.
הוא אף פעם לא נפתח לאף אחד, טוב לא מאז,התקרית. אבל היא לא חשובה כרגע.
הוא זוכר את הקבוצת פוטבול ואת שאר הנערים והנערות בבית הספר שלט, מתגודדים סביב הלוקר שלו. כולם צחקו והצביעו על הלוקר.
מאז, הוא מעולם לא ניסה לתקשר עם הילדים האלו. הם רקובים מבפנים. הם נוראיים.
על הלוקר היה מצויר איש קו שסימל את ניקולס, ומילים נוראיות סביבו, ציורים מזוויעים היו בהמשך השנה. אבל זה לא הזיז לניקולס. הוא היה תולש כל דף כל פעם שדבר נוראי כזה היה קורה.
הוא זכר ילד, שהיה כיתה י' שנה מתחתיו, פונה אליו, ושואל אותו, "למה אתה מסתתר מאחוריי סוודרים גדולים?" שאל, "אתה חזק, שרירי, תראה להם מה זה".
ניקולס לא יישכח את הילד הזה, הנער חייך אליו וניקולס חייך בחזרה מרגיש כאב קטן בצד פיו מהשינוי הלא נוח בפניו.
הנער כיתה י' הזה גרם לניקולס להתאמן יותר. אבל ניקולס לא היה טיפש. הוא ידע שאם יחזיר לילדים שמציקים ומתבריינים אליו תמיד.
זה ייכנס למכות, אם זה יקרה, ישלחו אותם לחדר המנהל, הבית ספר ידע יותר ויותר על קיומו של ניקולס, ההורים יתערבו. והשקט שלו ייהרס.
אסור היה לו להחזיר להם, כי אם יחזיר, זה יבוא אליו כמו בומרנג.
הוא אהב את השקט שלו, אבל לפעמים היה.. שקט מדי.
קשה היה לחיות את חייו של ניקולס. לא מבחינה כלכלית, אלא מבחינה נפשית.
הכל היה קשה מדי לעיכול.
הבדידות המתמשכת, בית גדול וריק תמיד. לא היה לו אף אחד להיות איתו.
נמאס לו מהחיים הבודדים שלו.
ביום ראשון, ניקולס נכנס לסטודיו שלו, היו לו שם עשרות ציורים שיכל למכור. הוא לקח דפי עיתון, הוא ראה מודעה עם השם "קליפורניה" עליה.
תחילה הוא המשיך בעיסוקיו, לוקח חתיכות נייר עיתון מלאות במילים, מדביק את זה כביכול בתוך ראש של אדם, מסמל את הזבל שהמערכת מטביעה אותנו בו.
אך באותו הלילה, עלה במוחו רעיון, יש לו רישיון, יש לי מספיק כסף ויש לו רכב.
אין לו את מי להשאיר מאחור.
אין לו משהו לעזוב.
הבית ספר לא עזר לו, הרי רמת האייקיו שלו גבוהה מדי בשביל העשירים האלו, יש להם רק יופי, וכסף בעיניים, חסרי השכלה.
