ברגע שניקולס יצא מהמקלחת הוא ראה את המחזה הכי מפחיד עלי אדמות.
מכירים את זה, שאתם עברתם משהו קשה, והיה את האדם הזה שהעלה אתכם למעלה? ועזר לכם לצאת מהקושי?.
האדם הזה עזר לניקולס, אבל בבוא העת גרם לו לרצות לברוח בחזרה לרחם של אמא שלו.
"לאונרדו למה אתה רוקד עם בוקסרים?" שאל הצרפתי, מזועזע.
לאונרדו פצח בשירה, "oh nicky youre so fine!"
ניקולס הלך לסלון, "אל תעשה את זה יותר בחיים.
כשהגיע לסלון ראה שיש על השולחן פופקורן ואת הסרט "bros" מחכה שרק יפעילו אותו.
"לאו! למה שמת סרט של גייז?"
"אין משהו יותר טוב מאשר קומדיית גייז רומנטית להעלאת המצב רוח!" חייך ניקולס.
"אבל אתה הגיי אני הסטרייט צריך איזון"
"פשוט הסקת שאני גיי?"
"אתה צעקת שאתה גיי בשביל נואה שנאפ"
"אתה מוציא דברים מהקשרם" אמר לאונרדו והפעיל את הסרט.
אומנם השעה הייתה עשר וחצי בלילה, אך הם היו ערים מתמיד.
"אני גיי בשביל הבחור הזה" אמר ניקולס.
"חתיכת זבל, בשבילו כן אבל בשבילי לא?, יש לך גיי ממש מול העיניים ולא תיקח את ההצעה?"
"כן אבל אתה גיי עם בעיות, הוא גיי עם קוביות"
לאונרדו נשם אוויר והסיט את מבטו מניקולס.
"תזכור את היום שהפנת לי את הגב" אמר הספרדי. מקלל אותו בספרדית.
"רוצה לשמוע משהו שיגרום לך לחייך?" שאל הבלונדיני,
"מה?"
"אני גיי למבטא שלך"
"אוח חתיכת אידיוט תסתכל על המסך"
"אבל הם מזדיינים זה משעמם"
"אז לך תזדיין איתם מה אני אגיד לך?"
"היי! לאונרדו ורנסנו החמישי! מילים!"
לאונרדו נשם עמוק. כל כך רוצה להחטיף מכה הגונה בראשו של הצרפתי זולל החלזונות שלידו. טוב.. אוכל זולל ה- מה הקשר עכשיו.
השניים המשיכו לראות את הסרט שלהם, הם התעייפו במהירות. מרגישים זקנים.
בוקר אחד. שעון מעורר. ושני אנשים עייפים בראשון בבוקר.
"אני לא רוצה לקום" אמר לאונרדו, מחבק את הכרית שלו חזק יותר. "לאונרדו אתה מוחץ אותי" אמר ניקולס. "שקט כרית, אחר כך".
"אחותך כרית תשחרר אני לא נושם"
"כרית שקט, אחר כך" אמר ושם את אצבעו על שפתיו של האחר.
ניקולס ליקק את קצה האצבע של האחר. "אללי!" צעק לאונרדו.
"למה ליקקת אותי!"
"שתוק אנחנו מאחרים"
"נרדמנו על הספה?"
"כן ואתה מחצת אותי בחיבוק הנוראי שלך"
"ישנו ביחד?"
"לא, השכן הקשיש הצטרף"
"מה לעזאזל-
"נראה לך!, עכשיו בוא! אנחנו מאחרים".
השניים התארגנו במהירות, התלבשו, עלו על האופנוע של לאונרדו שהצליח לקנות בכוחות עצמו, אבל רק ניקולס נהג עליו, כי בשביל לנהוג צריך רישיון.
מה שאין לספרדי.
הם הגיעו לכנסייה בריצה. "הגענו בזמן" לחש.
"תזכיר לי למה באנו לפה?" שאל ניקולס.
"רציתי לשמוע את השירה"
"אתה בטוח שזה היום?"
"לא יודע זה מה שאמרו לי עכשיו שקט אני מאזין"
"כן אדוני" אמר ניקולס בגלגול עיניים.
ניקולס זכר, שעוד שבוע, חג המולד מגיע. והגיע הזמן שהוא יספר ללאונרדו משהו חשוב.
