השניים נכנסנו לרכב, שהיה טוב, די גבוהה, ניקולס נכנס בלי בעיות, מתניע את הרכב ומדליק את הרדיו, בודק את מזג האוויר לאותו היום.
הוא ראה את הבחור מנסה לעלות. וואו, הוא נמוך. גיחוך קטן יצא מפיו כשראה אותו נאבק לעלות על המושב.
ניקולס לא רצה לעזור לו, הוא רצה לראות איך הוא יגיב אם יצליח לבד.
הבחור עלה לרכב, התיישב וסגר את הדלת, מחייך חיוך קטן, חושף גומה.
"אז" התחיל, "מה השם שלך".
"אני חושב שאני זה ששואל את השאלות פה" אמר ניקולס.
"מה השם שלך?"
"לאונרדו ורנסנו"
"בן כמה אתה"
"שמונה-עשרה"
"מאיפה אתה?"
"נולדתי בספרד, אבל אז ההורים שלי התגרשו, ועברתי עם אבא שלי לניו אורלינס"
ניקולס עצר את שטף השאלות שלו, מתיישב בנינוחות כל מושב הנהג, "ספר לי, מה תקף אותך, ואיך הגעת למקום שכוח אל שכזה".
"זה לא מה זה, זה מי זה". .תיקן אותו לאונרדו.
"הייתי בדרך לדודה שלי, הנסיעה הייתה ארוכה, היו אנשים בדרך שהלכו ולא נסעו, שאלתי אותם לאן צריכים, והם אמרו לי שהם צריכים להגיע לעיירה הקרובה" הבחור נשם עמוקות לפני שהמשיך.
"חייכתי אליהם ואמרתי להם להכנס, ושאני אסיע אותם, הם היו שלושה חבר'ה. המשכנו בנסיעה, עד שאחד מהם ביקש עצירה כי הייתה לו בחילה מהנסיעה הארוכה, אז עצרתי את הרכב, החנתי בשולי הדרך, יצאנו כולם החוצה. אני לקחתי את אד הבקבוקים שלי ומילאתי את הרכב בדלק. הייתי בגב אליהם, לא חכם כל כך, ברגע שיכלו הם הסתערו עליי".
"אם הייתי פחות תמים, ואם הייתי ייתר מפוקס, לא הייתי עוצר, הם הכו אותי, החלון נשבר במאבק שלי, ואחד מהם תלש את הידית של הדלת האחורית והוא שרט לי את הגב, כביכול מראה שחיה תקפה אותי".
לאונרדו הסתכל למטה. הוא כעס על עצמו שהיה תמים מאוד לסיטואציה.
"אז הרביצו לך, שדדו אותך, והשאירו אותך למות באמצע שום מקום?".
"כן, בערך".
"וחשבתי שהחיים שלי בלתי נסבלים" צחקק ניקולס.
לאונרדו ישב בשקט ואחז בכפות ידיו של עצמו.
"אז לאן אתה נוסע?" שאל ניקולס, "אני צריך להגיע לסאן דייגו" ענה לאונרדו.
סאן דייגו הא.. זה בדרך לקליפורניה. "אתה יודע מה לעשות?" שאל ניקולס. "לא" ענה לאונרדו.
הבחור המסתורי, שעכשיו, כבר לא כל כך מיסתורי, אומנם היה שרירי, אבל הוא היה מאוד קטן יחסית לגיל שמונה עשרה, אם הייתי מנחש, הייתי אומר שהוא שש עשרה.
"אני בדרך לקליפורניה" אמר ניקולס.
"אני אוכל לבוא איתך?" שאל לאונרדו. תחילה רצה ניקולס לאמר לא, אבל התחנונים בפניו של הבחור גרמו לו לאמר כן.
"אז התחנה הבאה שלנו זה אקולומה סיטי" אמר ניקולס.
"אתה תתן לי להשאר?" חייך לאונרדו.
"כן".
ניקולס לחץ על דוושת הגז והשניים בדרכם לאקולומה סיטי.
"רגע" אמר לאונרדו. "מה השם שלך?".
"ניקולס לארו".
