עברו כמה קילומטרים מאז שעבר את עמוד החשמל שסימן, אך הבחור ראה משהו על רצפת הכביש.
ניקולס יצא מהרכב שלו.
הוא הסתכל מקרוב יותר על הדבר, גופת אדם.
ניקולס התכוון לחזור לרכב, "אני לא עד כדי כך חסר רגשות" אמר לעצמו, משכנע את עצמו לעזור לאדם.
הוא התקדם לעבר הנער, הלילה החשוך הואר מפנסי הוואן. הוא לקח מקל, מזיז את ראשו של הבחור המיסתורי. הוא לא זז.
התקדם ניקולס לגופת האדם. הוא עדיין חי. הלב שלו פועם. דופק חלש, אך עם זאת נשימות שבקושי נשמעות.
פצעים שטחיים ועמוקים פקדו את הנער. "מה תקף אותו". ניקולס הסתכל סביב, רואה חתיכות זעירות של רכב. ידית, וכנראה חתיכה מחלון, מה שזה לא היה שתקף אותו, זה לקח את הרכב איתו.
ניקולס הרים את האדם על כתפו כאילו היה שק תפוחי אדמה, הניח אותו על רצפת הוואן. מוציא את ערכת העזרה ראשונה שלו מהארונית הקטנה מתחת לכיור.
ניקולס התחיל לחטא את הפצעים הנגועים של הבחור. כורך סביב רגלו הימנית תחבושת. פלסטרים סביב שריטות קטנות בצווארו.
ידו השמאלית הייתה פגועה אנושות. הוא חיטא את ידו בעדינות. הבחור נאנח. "יש לו מזל שלא שבר כלום".
אף פעם לא שמח ניקולס לשמוע אנחות מאדם אחר. הוא לפחות מראה סימני חיים.
"למה אני עושה את זה" אמר לעצמו בקול. למה הוא עוזר לאדם זר?.
למה הבחור הזה היה על צד הדרך? איך הוא הגיע לשם? ממה הוא נפצע כל כך? רק שלא יוביל את הבעיות שלו אליי.
ניקולס הרים את החולצה של הבחור. רואה פצע רציני בגבו. "או שיט, איך הוא סיבך את עצמו כל כך" לחש.
הפצע הזה הביא לו נורה אדומה ,יש לו חתכים בגב, והם היו נראים כמו שריטות של כף ידה של חיה רעה. חתכים מ..דוב.
אבל זה לא היה הגיוני, דוב? בשממה הזאת?. לא ולא.
מה שלא תקף אותו יכול להיות מסוכן, ומעבר לפינה. ניקולס מיהר, רוצה ללכת מהמקום הזה כמה שיותר מהר.
ניקולס סיים לחבוש אותו. והמשיך קילומטרים ספורים, ועצר את הנסיעה שלו ליום ההוא. מניח מאוורר ליד גופו של הבחור. מצנן אותו.
ניקולס הולך לישון על המיטה שהכין לעצמו, נותן מבט חטוף בנער, מתכסה בשמיכה ונרדם, לא בשלווה, אלא בחששות.
שעת בוקר מאוחרת, ניקולס התעורר והבחור חסר החולצה על הרצפה שלו היה נראה שליו יותר. ו.. חי יותר.
ניקולס חייך לעצמו, הוא רואה את הבחור בבהירות יותר. היה לו עור שזוף, על אף פניו השזופות היו לו נמשים. גבות משורטטות ויפות, שפתיים בהירות ובשרניות. אף קטן וסולד. הוא היה רזה וחטוב. רגליו היו חלקות למעט הפציעות שלו כמובן. ידיו שריריות וכך גם הבטן שלו.
שיערו היה מתולתל ושחור, שיער שהיה נראה רך למגע. השיער נפל על פניו בצורה שגרמה לו להראות יפה יותר.
ניקולס לא יכל לבחון את עיניו כראוי, כיוון שהיו סגורות.
בעל הוואן הפעיל את התחנה ברדיו, תוך כדי מצחצח שיניים.
יוצא מהוואן לשטוף את הפנים שלו.
ברגע שהתחיל את הנסיעה, השיר התחלף. "שונא את השיר הזה" מלמל.
השיר היה של מיילי סיירוס. כשהיה קטן הוא היה רואה את הסדרה שלה. אבל עכשיו, היא די נמאסה עליו.
"I can buy myself flow-"
ניקולס עצר את השיר, מחליף תחנה.
"I was made to lovin' you bab-"
ניקולס התעצבן והחליף את השיר לוחץ על התחנה הבאה וחושש שסדק את הפלסטיק.
"I wanna know what love is, i want you to show me"
הפעם הבחור השאיר את השיר. שר ביחד עם הקולות ברקע. נרגע.
הוא חימם מים בקומקום שלו. ועוצר לארוחה הראשונה שלו ליום ההוא. מנה חמה. ובקבוק ספרייט. הוא יצא החוצה ונשם את האוויר. מחנה את הרכב שלו ומתיישב על אבן בקרבת מקום. אוכל את האוכל שארז לעצמו.
השעה אחת בצהריים הגיעה. ניקולס סיים את הארוחה שלו, ואת השתייה שלו. לוקח לעצמו גזר. הוא צריך לאכול קצת בריא לא?.
צרחה נשמעה. "בשם האל" נבהל ניקולס ופתח את דלתות הוואן.
הוא ראה את הבחור שם, ויכל לאמר שהבחור בהכרה לגמרי. האדם החזיק בידו את המאוורר. "תוריד את זה למטה לפני שתחתוך לעצמך אצבע"
"מי אתה! למה אני פה? איך אני עדיין חי!" לבחור היה מבטא ספרדי. הבחור פתח את עיניו בבהלה , מתנשף, ונראה מפוחד.
עיניו היו ירוקות, ועם השילוב של עורו השזוף והשיער המתולתל, הוא היה נראה כמו דוגמן צמרת.
זה גרם לניקולס להרגיש משהו בחזה שלו.
"שלום גם לך" אמר ניקולס בגילגול עיניים.
הבחור הוריד את המאוורר.
"כנס למושב הקדמי ואני אסביר לך הכל" אמר ניקולס, מסיים את בקבוק הספרייט שלו. ונכנס לרכב.
__
היי חברים!
אשמח אם תצביעו לפרקים(:
