עבר שבוע ימים מאז יום הקניות הגדול שלהם. כל יום למעט שבתות וימי ראשון, יצא ניקולס לרחבי העיר ומכר ציורים מעשי ידיו.
לאונרדו היה נשאר בדירה, מנקה אותה, מסדר, רואה קצת סדרות במחשב הנייח שהיה בדירה. הוא התאמן הרבה בדירה.
ברגע שיצא מהמקלחת שלו, הוא שמע את האוכל שהכין תוסס. שיט.
הסיר עלה על גדותיו, המגבת עליו רק בקושי, והוא מיהר לשים בוקסרים נקיים ורץ לסיר.
"הא.. מזל" נאנח, כשראה שהאוכל אכיל, והריח עדיין טוב.
חייך לעצמו, הוא הניח צלחת על השולחן שלהם כששמע את דלת החדר של ניקולס נפתחת. דאמאיט.
"ניקולס- מה אתה עושה פה?" שאל. הוא היה אמור לחזור לפחות עוד שעתיים.
"אני גר פה, וגם, הייתי עייף, נתפס לי הגב" אמר ופוקק את צווארו.
"תרצה, מאסז'?". שאל הספרדי.
לפני שהלך לישון, עשה לאונרדו יוגה מרח את גבו בשמנים מזינים שהרגיעו את השרירים שלו.
הוא היה מטופח מאוד. יחסית לאדם שאיבד כמעט את כל כספו. ניקולס הרשה לו להשתמש קצת מהכסף שלו לדברים שהוא צריך. והוא השתמש בזה לשני גינסים, ושלוש חולצות שהיו במבצע בחנות יד שנייה.
"תעשה מה שבא לך, העיקר שאני אהנה".
לאונרדו חייך, השניים הלכו לחדר של ניקולס, לאונרדו הלך להביא את השמנים שלו. וכשעמד בפתח החדר של הצרפתי, ראה אותו, שוכב על הבטן, במיטתו, חסר חולצה.
לאונרדו חשב שזה די מוזר שהוא עומד לעשות מאסז' לאדם שאהב כשהוא עצמו לבוש אך ורק בבוקסרים.
נשם עמוקות ונכנס פנימה.
הספרדי ישב על ברכיו, שהיו על מיטתו של ניקולס, ובצדדי מותניו. עם ידיו החמות, הוא נטל מהשמן כמות נכבדת והתחיל להניע את ידיו בגבו העליון של ניקולס.
הצרפתי הרגיש בגן עדן. רוצה עוד מהתחושה הנעימה הזאת.
לאונרדו הניע את כפות ידיו, מאזין פה ושם לקולות עדינים שברחו משפתיו של האחר.
היה האחר עייף כל כך שנרדם.
לאונרדו קם מהמיטה, ושטף את ידיו.
לפני שיצא מהחדר, נזכר ששכח את הבקבוקון שלו. הוא חזר להביא אותו מהמיטה של האחר וכמעט נשכב עליו. השמנים היו בנקודה מאוד רחוקה, וזה חירפן אותו יותר.
אני חי בתוך סרט? מה זה הסיטואציה המעצבנת הזאת.
ניקולס חיבק את מותניו הצרות של לאונרדו, וחזר לישון.
שיט.
הספרדי תקוע בין ידיו של האחר.
לעזאזל.
הספרדי החליק את גופו בין ידיו של האחר. "יש" מלמל והלך לחדרו.
הוא צריך כבר ללכת לעבודה.
בזמן שניקולס ישן, לאונרדו מתארגן, ויוצא החוצה.
הולך לעבודה שמצא.
"הגיע הזמן" אמר יו, "היי שתוק לקח לי זמן להוריד אותו ממני" ענה לאונרדו.
"אתה צוחק עלי?" אמר יו, מתחיל הנסיעה אל מקום העבודה של השניים.
"היום יגיע אדם מאוד חשוב, אתה שומע אותי?"
"ואני הולך אליו?" אמר הספרדי בקריצה וצחוק.
"ברור שאתה הולך אליו"
"אני שונא את העבודה הזאת לפעמים, איך אמורים להיות עם אנשים עשירים, הם כאלה, מתנשאים".
"אל תדאג ילד, אם תצטרך עזרה, תקרא לי".
השניים הגיעו למלון.
"היי יו!" צעק לאונרדו, "מה אחי?"
לאונרדו היה לבוש במדי העבודה שלהם.
הספרדי הצטלב וצחק, גורם לחברו לצחוק גם. נכנס למעלית, עולה לקומה הבאה שלו.
השעות חלפו, החדר היה מוכן, לאונרדו חיכה אך ורק ללקוח הבא שלו.
ניקולס עדיין בדירה, ישן.
הלקוח נכנס אל החדר, והוא היה חתיכת בחור שרירי, וגבוה.
"שלום" אמר הספרדי. "אני אהיה מי שיישרת אותך היום" חייך.
"אתה מי שיישרת אותי?" שאל, קולו עמוק.
"כן, זה אני" חייך הספרדי בקול נעים.
"גם איכות, גם מחיר טוב, וגם יפה" צחקק האיש.
"תקרא לי כשתצטרך אותי" חייך לאונרדו.
__
אז.. מה אתם חושבים על העבודה של לאונרדו?
