"לעזאזל" מלמל הספרדי.
"יו, יו איפה אתה?"
"היי ליאו, איפה אתה?"
"תעלה לקומה הרביעית, חדר עשרים ושש, תהיה חמוש באיזה סכין או משהו".
"אני בדרך".
יו רץ במהירות למעלית, עולה לקומה, נכנס לחדר המדובר. "היי! איפה הפרטיות פה!"
זה הוא. הלקוח.
"יו אני פה!" צעק לאונרדו מחדר השירותים.
"תצא מפה!" צעק הלקוח, "לך ממני" צעק יו אליו. "איפה ליאו" שאל בקול מעוצבן ושיניים חשוקות. מרים את הנשק הכי טוב שמצא.
"מזלג? ברצינות?"
יו תקע את המזלג בירך של הלקוח. "אה!! פאק!" צרח האיש.
"לאונרדו, איפה אתה?" אמר, כשמצא אותו חיבק אותו. "אני פה לאונרדו" אמר יו, מרים את חברו הטוב. למרות שהם מכירים, כמעט שבוע, הם הפכו לחברים הכי טובים.
"יו, בבקשה, הכל כואב לי" מלמל.
"מה קרה לך?, מה הוא עשה לך?"
"ה-הוא" ניסה לדבר, אך לא הצליח, "הוא, התחיל לגעת בי כשהוא ביקש ממני להחליף את המצעים שלו לצבע אחר".
"ו-ואז הוא-" לאונרדו פרץ בבכי שובר.
"ששש, זה בסדר, אני פה".
יו לקח את הספרדי לדירה שלו עם שותפו. כשנכנסו בדלת הם לא ציפו לזה.
"Idiot ingrat ! Où étiez-vous! Tu sais à quel point je m'inquiétais pour toi!"
צעקות בצרפתית עם מבטא כבד עפו לכל עבר.
כשראה את לאונרדו, פסק משטף הצעקות שלו. "ל-לאונרדו-" מלמל. יו הכניס את לאונרדו לתוך החדר שלו.
מניח אותו במיטה שלו. "היי אתה"
"מי אתה?, מה קורה פה?".
"שאלות אחר כך" ענה יו.
"שום שאלות אחר כך, תענה לי עכשיו" אמר הצרפתי.
"היינו בעבודה כשמישהו התחיל-"
"עבודה?"
"כן, היינו בעבודה, מישהו התחיל לגעת בלאונרדו".
"אל תגיד לי שהוא-
"הוא כן" אמר.
"לעזאזל" מלמל. "תודה לך, אבל אני אמשיך מפה".
"אני נשאר פה-
"צה החוצה" סינן ניקולס.
יו יצא החוצה, "מה עשו לך ליאו" מלמל, ומזג מים לכוס כששמע בכי.
"היי לאונרדו, אל תבכה, אני פה איתך"
"כ-כואב" אמר. "ל-ליאו לא אוהב".
שוב זה, דוב סגנון הדיבור המוזר ההוא. מה זה?.
"אל תבכה ליאו.." ניקולס חיבק את האחר. "ששש אל תבכה".
ניקולס לקח מהחדר שלו משחה שמרגיעה את השרירים. נושם עמוקות, ויודע שלא עשה דבר כזה אף פעם.
הוא הוריד את בגדיו של לאונרדו, הקטן בקושי הצליח להתנגד. בוכה ומיילל לא רוצה להראות את גופו פעם נוספת ללא רשותו.
"אל תדאג לאו, אני רק עוזר לך".
ניקולס בדק את חום המים, מכניס את גופו של לאונרדו למים החמים במידה מדויקת.
לאונרדו גנח בכאב. בוכה שוב. ניקולס רצה לגרום לאחר להרגיש כמה שיותר טוב. נישק את שיערו הרטוב.
הקטן חייך חיוך קטן, נושם לרווחה והכאב נעלם, לשנייה אחת.
ניקולס לא ידע מדוע הוא מרגיש כל כך הרבה רצון להגן על הבחור הספרדי.
"בוא ליאו" אמר ניקולס כשסיים לקלח את האחר. מרים אותו אל המיטה שלו. "עייף" מלמל הקטן. "אל תדאג, אתה יכול לישון".
ניקולס לקח כמות קטנה של משחה, מרגיש מובך ולחוץ למרוח אותה על הספרדי. "ניקי" אמר לאונרדו בשקט. גופו כאוב כל כך. היו בו סימני הצלפות קטנות, אך משמעותיות.
כאב ליבו הקטן גדל ככאב גופו. לאונרדו נשם לאט וברוגע, מרגיש קור באיזור התחתון של גופו.
"נ-ניקי" גנח בכאב. "זה בסדר, הכל בסדר" אמר ניקולס.
"אתה בסדר".
ניקולס מרח על האחר את המשחה, שריריו הרגישו רגועים, פחות מתוחים.
הוא הפסיק לשמוע את פעימות ליבו מצטלצלות באוזניו.
ניקולס הלביש את לאונרדו בבוקסרים שחורים ונוחים, יחד עם מכנסיים ארוכים. לפני ששם לו חולצה, הוא לקח חולצה מהארון שלו עצמו. מלביש את הקטן בחולצתו, שגרמה לו להראות כמו בפעם הראשונה שלקח אותו אליו אל הוואן.
"ני-"
ניקולס השכיב את האחר לישון, הוא התכוון ללכת לארונו, להחליף בגדים. הם גם ככה היו בחדרו של ניקולס.
אבל אז בכה לאונרדו שוב. "לא ניקי, אל תלך" מלמל בשקט. "אני לא הולך, אל תדאג".
ניקולס החליף את החולצה שלו לגופייה לבנה צמודה קצת, מוריד את המכנסיים הקצרים שלו, ונשאר עם בוקסרם שחורים.
הגיע הזמן שהשניים ילכו לישון.
"לילה טוב" אמר לאונרדו, מחבק את הגדול ממנו, ונרדם.
"לילה טוב ורנסנו".
