לאונרדו התעורר בחמש לפנות בוקר. מרגיש ורואה את עצמו, ישן בחיקו של ניקולס.
לא.. זה קרה לו שוב. אסור לו שזה יקרה שוב.
הבחור קם במהירות והולך למיטה השנייה בחדר שהזמינו.
ניקולס אמר שהם ייסעו בלילה אבל הם נרדמו שניהם לפני שזה יכל אפילו לקרות.
"הוא ייכעס בבוקר כשראה שישנו... ב-ביחד". הרעיון גרם ללאונרדו לפחד מאוד.
הספרדי חייך לעצמו, "אולי הוא לא ראה אותנו".
"אני אסע הלילה" מלמל לעצמו.
לאונרדו הלך לכיוון הדלת, מתכוון להעמיס הכל לרכב, יחד עם האוכל שלהם.
הוא רצה להתחיל את הדרך שלהם לכיוון קליפורניה, אבל.. ליאו רצה להשאר ולישון עם ניקולס.
לא! סתר לאונרדו לעצמו מנטלית. הוא לא מעורר את ליאו.
ליאו היה רדום למעלה משנה אין מצב שהוא חוזר אליו עכשיו!.
לאונרדו הרים את ניקולס שהיה די כבד. יצא מהחדר והתחיל להוריד את הגבר במדרגות.
"למה אתה כבד כל כך" מלמל לעצמו. לאונרדו הסתכל סביב, בעודו מכניס את האדם הישן לוואן. מרגיש כמו פושע.
הגיע הזמן שהוא יחזיר טובה לניקולס. הוא לקח את הטלפון של הבלונדיני, וסרק את פניו.
"יש" אמר בחיוך צדדי כשהטלפון נפתח מסריקת הפנים של ניקולס.
לאונרדו ורנסנו בדק שהכל כמתוכנן ולאחר מכן, התחיל בנסיעה. הוא נסע לתחנת הדלק הקרובה, מילא את הרכב בדלק ושילם.
הוא הכין לעצמו מסלול בטלפון של ניקולס לכיוון קליפורניה.
הספרדי התכוון ללחוץ על דוושת הגז, להתחיל בנסיעה שלו לקראת היעד הבא של השניים. הכניסה לקליפורניה.
"שלא תעשה עוד צעד נוסף" קול נשמע מאחורי לאונרדו, קול עמוק עם מבטא צרפתי.
"מה ל-" מלמל לאונרדו כשהרגיש ידיים רכות אך שולטות סביב צווארו.
הספרדי נבהל כל כך. ניקולס היה עם עיניים אדומות פעורות, שיער מבולגן, ושפתיים מעט נפוחות.
"נ-ניקי ה-היי" אמר לאונרדו, מרים את ידיו מעלה כחף מפשע. "מה נראה לך שאתה פאקינג עושה" התעצבן.
"אתה ישנת ו-וחשבתי שאולי כדאי שנהיה כמה שיותר קרובים לקליפו-רניה" ניקולס הפחיד הספרדי יותר כשחייך.
"אתה חייב לי כמה הסברים אידיוט אחד" אמר הצרפתי-אנגלי.
"אבל לפני זה, קום מהמושב נהג לפני שאני אכסח אותך, ואשליך את הגופה שלך באגם". קולו של הבלונדיני היה שקט וארסי.
"כ-כן אדוני" אמר הספרדי וברח למאחור. ניקולס התיישב על כיסא הנהג. מתחיל את הנסיעה העצורה.
שקט שרר במהלך הדרך, השמש הראתה ניצוצות בשמי הלילה שהתבהרו משנייה לשנייה.
השקט היה טוב לניקולס, אבל מפחיד, וכמו המוות, ללאונרדו ורנסנו.
אחרי הדקות הארוכות, פצה אחד מהם את פיו "יש לי שאלה אליך" אמר ניקולס.
האחר המהם, מחכה לשאלתו, "טוב, כמה שאלות, השאלה הראשונה שלי היא, מה לעזאזל חשבת לעצמך שאתה פשוט לקחת אותי, כשאני ישן יש לציין, לרכב, והתחלת לנסוע לאלוהים יודע לאן".
"אה.. ה-האמת לא רציתי שתטרח כל כך להביא את שנינו לקליפורניה, אז חשבתי ש-שיהיה טוב שגם אעשה משהו, אז.. חשבתי שאני אתחיל את הנסיעה בזמן שאתה נח" אמר הספרדי, יושב בישיבה מזרחית על הרצפה, מתעסק בציפורניו כשדיבר.
לא מוצא את האומץ להסתכל עליו כלל.
השקט חזר. ניקולס היה בחור שגרם לספרדי להשתתק. הוא היה עם בטחון עצמי גבוהה מאוד, הוא יפה תואר, הוא היה מודע ליכולות שלו, הוא יכול לענות בצורה עוקצנית, מה שגורם לו להראות מגניב יותר ממשהו באמת.
הוא חזק, ויכול להראות לדברים להראות קל כל כך, שבפועל הם קשים.
"וגם" התחיל ניקולס, קולו עמוק מעט, גורם ללאונרדו לצאת ממה שהיה שקוע בו. "מה היה הקטע הזה בלילה, למה באת לישון איתי".
"אה..אני-"
"מפחד לישון במקומות לא מוכרים?" שאל ניקולס, די בטוח שזו התשובה של הספרדי.
לאונרדו חייך חיוך קטן, ואמר כן. זאת הסיבה.
ניקולס המהם, כאילו מכיר את התחושה הזאת בעצמו.
יש! אמר לאונרדו לעצמו, הצלחתי להתחמק.
"והיה משהו שמלמלת כשישנת, זה גרם לי להתעורר, אמרת ליאו כאן" ניקולס עצר באור אדום.
הספרדי היה חסר מילים. הוא שואל כל כך הרבה שאלות! איך אני אמור לספר לו את זה.
"מי זה ליאו?".
__
מקווה שאתם בטוב
אל תשכחו להוסיף לרשימת קריאה בכדי לקבל התראה כל פעם שעולה פרק חדש
