החודשים עברו לאיטם, ניקולס הרוויח יותר כסף מהרגיל. ולאונרדו מצא עבודה בסופרמרקט הקרוב.
צלצול טלפון גרם ללאונרדו לצאת משיווי משקלו, רואה על הצג "בלונדה".
"מה ניקולס?" ענה,
"אני צריך שתביא לדירה עוד נודלס, ואם יש שם גם שתייה מתוקה בטעם אפרסק, תביא".
"מה אני האישה שלך? למה אני עושה את הקניות?"
השניים התקרבו יותר, לאונרדו עדיין אהב את האחר, אבל פחות. עכשיו הם החברים הכי טובים.
"כן אתה האישה שלי, עכשיו תביא"
"אוח בסדר, ותזכור שמחר אנחנו הולכים לכנסייה" אמר לאונרדו וניתק.
"כן, מה בשבילך" אמר לאחת הלקוחות שעמדו לידו לאורך השיחה. "הוו, לא, אני לא צריכה כלום" אמרה בקולה החביב, היא חייכה חיוך מתוק ולאונרדו חייך גם הוא, "אם כך, למה חיכיתן שאסיים את השיחה".
"חברה שלי רצתה את המספר שלך אבל התביישה" אמרה וחברתה הטובה כך נראה, הכתה אותה בזרועה. "¡A qué te dedicas!" צעקה. (מה את עושה).
צחקק לאונרדו והסתכל עליה , "tú hablas español?" (את מדברת ספרדית?).
היא חייכה בשקט, מהנהנת. "אל תדאגי, תביא את הטלפון שלך"
"ב-באמת?" שאלה בהתרגשות.
"כן, למה לא, אומנם אני לא כל כך בקטע שלך, אבל אין לי בעיה להיות חברים" אמר והמבטא הספרדי שלו נשמע חזק יותר מבדרך כלל.
הנערה חייכה חיוך מאוזן לאוזן והשניים החליפו מספרי טלפון. שעת הסגירה הגיעה.
"אח.. הביתה" אמר. הוא קנה את המוצרים שניקולס רצה והיה בדרכו לבניין הדירות.
"מעניין מה הוא עושה עכשיו-"
לאונרדו נכנס לדירה, מתמתח ומסתכל ברחבי הדירה, מניח את השקיות במטבח. מכניס אותן לארונות. "ניקולס?" שאל.
הוא דפק על דלתו של הצרפתי, אך כלום לא נשמע, הוא דפק שוב. למה הוא לא עונה?.
הוא החליט לפתוח את הדלת. וכשפתח, התחרט בשנייה הראשונה.
ניקולס ישב שם עם אישה. לאונרדו ידע שהאחר יצא לדייטים רבים במהלך החודשים ששהו שם.
"ס-סליחה" מלמל וברח לחדרו.
הוא החזיק לה את הידיים כאילו מבקש להתחתן, מה יקרה לי אחרי שהוא יתחתן, באמת?
אני יודע שזה אנוכי לחשוב על זה ככה, אבל איך אוכל לחיות ככה?
אני לא רוצה לגור בלי ניקולס, הוא החבר שלי.
"להתראות ג'ייד" נשמע קולו של ניקולס. רגע, הם לא מתחתנים?.
כשהדלת נפתחה, ג'ייד, בת הזוג של ניקולס, יצאה בבכי ומיהרה לצאת החוצה.
"הכל בסדר שם?" שאל לאונרדו.
"כן- פשוט.." ניקולס נשם נשימה עמוקה, לא מצליח לדבר כל כך.
"היי זה בסדר לגמרי, אולי לא הייתם מתאימים".
"היא הייתה עם מישהו כל הזמן הזה, אני גיליתי את זה- ואז היא האשימה אותי בזה שנתתי לה ללכת מהר כל כך" הוא היה עצוב, אפשר היה לראות את זה.
"היי! שום עצב במשמרת שלי, בוא, אנחנו נעשה ערב סרט ולא יהיה לך עצוב בכלל" אמר לאונרדו.
"אבל קודם, כנס להתקלח, אתה נוטף עצבות וריח מסריח" אמר לאונרדו בנימה עוקצנית.
"אה וואלה?" אמר ניקולס בקול צוחק והכניס את ראשו של לאונרדו לבית השחי שלו.
"חתיכת מטרד מהלך על שתיים כנס להתקלח!, זה בחיים לא יירד ממני" אמר לאונרדו, רוצה לבכות מגזר הדין שלו.
"עוד חצי אנחנו בסלון" אמר ניקולס ולאונרדו חייך. "זה הניקי שאני מכיר" חייך.
