הרעיון שעלה במוחו של ניקולס עמד להתגשם בחודש הקרוב.
כשהתעורר שעת צהריים מאוחרת הייתה. הוא נכנס לרכבו, לא טורח לנסוע לבית ספר.
הוא חיכה שעות בתור, בחוץ כבר נעשה חשוך. הוא קם מהספסל הקשיח. תורו הגיע סוף סוף.
"אני רוצה למשוך כסף בבקשה" אמר ניקולס לפקיד בבנק.
הנער הוציא את כל החסכונות שלו, שני שלישים מהכמות נכנסו לשני כרטיסי אשראי שונים. והשליש האחרון היה פיזי. ניקולס ארז את הכסף שלו ונעלם.
הגיע הזמן שדברים ילכו כמתוכנן.
כשיצא מהבנק. הוא נכנס אל הרכב שלו, הוא לא רצה להיות בולט עם רכב יוקרה.
לפני שיצא לדרך שייעד לעצמו, הוא דאג מראש לוואן, הוא מכר את הרכב שלו כדי להשיג את הוואן הזה.
הכסף שלו היה מסודר בחדר שלו בביתו.
הוא לר הגיע לבית הספר ימים ארוכים, אבל זה לא עניין אותו.
בשביל מה לבזבז זמן יקר עם האווילים האלו?.
הוא התחיל לשפץ את הוואן שקנה עם כסך המכירות.
הוא הוציא את התכולה שלו, משאיר אך ורק את הכיסאות הקדמיים. מושב הנהג היה מעט קרוע. לכן לקח מרכב אחר שהיה ברשות המשפחה שלו.
מחבר את הכיסא למקומות הנכונים. בודק עם הסתדר, מחייך לעצמו כשראה שהצליח.
הנער אהב שהוואן היה גבוה יחסית לכלי רכב אחרים. הוא בנה מדף גדול מאוד, בעזרת הדלתות מחדרו.
הוציא את הדלתות וחיבר את שתי חתיכות העץ העבות אחת על יד השנייה, כך שנוצר לו משטח גדול מספיק כדי לישון.
מעל המדף שבנה, הניח מזרן המדף היה גבוהה מאוד, אך עם זאת, היה מקום למזרן, זה החזיק את ניקולס וזה היה נוח. המדף היה עמיד וטוב. חזק.
שעות היה מטפל בוואן שלו. הוא שמח שההורים שלו לא גרים איתו. ועוד יותר שמח כשאמר שהוא לא רוצה שיהיו לו אנשים אחרים בבית, כאלו שיטפלו לו בכביסה, אוכל, ניקיון הבית.
כך יכל לקבל את כל השקט שלו. ולעבוד מהבוקר עד הלילה.
התוכנית שלו הייתה מושלמת.
בוואן שלו היה מיטה על מדף, עם וילון שיסתיר את המזרן עצמו. מתחת למזרן היה סוג של כיור. עם מגירות לחפצים כמו כלים, תכשיטים שהיו לו שיכל למכור במשך הדרך שלו, וכמובן, כל מיני תכשירי היגיינה.
הוא השתמש בחלקים מחדר הארונות שלו בבית כדי לבנות ארון קטן יותר. הכניס את הבגדים הפשוטים שלו ואת הנעליים שלו.
ואת הבגדים שהיו אופנתיים יותר, שם במזוודה צמוד למטבחון שבנה. חושב שגם אותם יימכור.
הוא שם תאורה בוואן שלו, מנורות קטנות שהאירו את החלל.
"סוף סוף זה מוכן".
