ריפוי אסור

פרק 10- לא כדאי לך להוריד את זה

עבר חודש וחצי מאז שהגעתי לפה, לאורות.
בשבועות האחרונים התחלתי את התיכון.. טוב לי שם.
הכרתי חברים טובים כמו ניר שנהיה אחד מהידידים הכי טובים שלי.
לדעתי הוא מפתח רגשות ולכן החלטתי מתי שהוא לעשות איתו שיחה שזה לא רלוונטי.
אני יודעת שכנראה עם רם זה לא יקרה בחיים אבל הלב שלי לא מצליח להיפתח לאף אחד אחר.
הוא לא נפתח אף פעם.

הכרתי שתי חברות אלה ונטע.
מהיום הראשון הם התיישבו ליידי בהפסקה והתחילו לדבר איתי ולנסות להכניס אותי לעניינים.
כולם יודעים שאני גרה בפנימייה אבל אף אחד עדיין לא העז לשאול למה. וטוב שכך.

ברכיבה טיפולית הולך לי ממש טוב.
כבר עליתי על הסוס הרבה פעמים, הקשר איתו עושה לי טוב ואני מרגישה שאני נהיית יותר רגועה ויותר מפוקסת.
עדיין, ברגע שאני נותנת לזיכרונות להיכנס אני נהיית בן אדם אחר, אני מסתגרת ומנסה להלחם עם עצמי.
כבר הבנתי שזה לא נכון לי אבל להתעמת עם הדברים אני עדיין לא מסוגלת.
פעם בכמה לילות הזיכרונות תוקפים אותי, אני מתעוררת בחרדה. נויה ורם ליידי, לא עוזבים עד שאני נרדמת.
אמרתי לרם שאני מעדיפה עדיין לא להגיע לבית.
הבנתי לאחר כמה שבועות למה הוא לא הסכים, זה לא היה עושה לי טוב.

״את באה למועדון בשישי, כן?״ שאלתה של אלה עוררה אותי ממחשבותי
ואי מועדון בא לי טוב, להתנתק קצת, לשתות.
כשהייתי גרה בבית היה לי תעודת זהות מזוייפת והייתי יוצאת הרבה, לשכוח ולא לחשוב.
הלכתי רק בשביל עצמי, הייתי רוקדת עד שכמעט נפלתי מהרגליים. לא נתתי לאף גבר להתקרב אלי, הרבה גברים הרגישו את הברך שלי בביצים שלהם.
״ברור״ השבתי בהתלהבות.

פעם בשבועיים אנחנו יוצאים ל״סופ״ש הביתה״ מהפנימייה. יש כאלה שאין להם באמת לאן לחזור אז או שהם הולכים לדודים, חברים או שהם פשוט נשארים בפנימייה.
משהגעתי לא יצא לי לצאת, נשארתי עם מי שנשאר ודווקא היה כיף.
הפעם החלטתי שאצא ״תבואי אליי לסופ״ש״ אלה הציעה כאילו קראה את מחשבותיי. הנהנתי בחיוב.

היום היה כבר יום חמישי, החלטתי שאתלבש ואתארגן בפנימייה, אלה ונטע אמרו שהם יבואו לקחת אותי משם בשעה שש וניסע ישר למועדון בתל אביב.

הגעתי מהלימודים, עברתי במטבח והוצאתי מים ״אני יוצאת היום וישנה אצל חברה״ הודעתי למדריכה החדשה שהגיעה לפני שבועיים, קוראים לה דנה. ״מתי את יוצאת?ואיך?״ היא שאלה, הכנסתי את המים למקרר והסתובבתי אליה ״חברות מהבית ספר לוקחות אותי בשש״. היא הנהנה בהבנה ואני יצאתי לכיוון המדרגות, לעלות לחדרי להתארגן.

התקלחתי ובחרתי מה ללבוש, שמלה אדומה קצרה בלי כתפיות, היא הייתה פשוטה אבל ישבה באופן מדוייק על קימורי גופי, הסתכלתי במראה ואהבתי מה שאני רואה. נעלתי נעלי עקב שחורות. התאפרתי בקטנה והסתכלתי על הטלפון שצלצל ״אני יורדת״ אמרתי לאלה בטלפון וניתקתי.