את מאורעות אתמול שיחזרתי בראשי במשך כל הלילה,
לא הצלחתי לעצום את עיניי לשנייה.
חרטתי את פניו שהסתכלו עליי בראשי, לא נותת להם לזוז.
את הידיים החזקות שלו שפעם ראשונה הרגשתי אותן בכל העוצמה.
את קולו שנהם באזני וצימרר לי כל איבר בגוף.
ואת גופו.. שהיה מעליי.
נגע לא נגע.
היום יום שבת, הייתי לבד והסתובבתי בפנימייה, נויה נסעה לחברה ואמורה לחזור היום כדי שנעשה פה ביחד שבת.
לא תכננתי לספר לה מה שקרה אתמול בזירה, ידעתי מה היא תאמר ולא היה באלי על זה.
אני מודעת למצב ולמה שקורה ואין לי מה לעשות כרגע.
רציתי להנות מהדברים הקטנים האלה למרות שהם בסוף
יתפוצצו לי בפנים.
חזרתי לחדר אחרי שהייתי קצת עם הסוסים ונשכבתי במיטה, הייתי עדיין בפיג׳מה ושיחקתי טאקי בטלפון בשעמום. חיכיתי כבר לנויה שתבוא ונצא לעשות משהו יחד.
רם נכנס לחדר בהפתעה כמו שהוא אוהב בלי התראה מוקדמת, הייתי עם גוזיה ומכנס פיג׳מה, אני ונויה הולכות ערומות אחת לייד השנייה ואף אחד לא תכנן שהוא יכנס באמצע בוקר של יום שבת.
הוא נכנס וזרק לעברי חולצה שהייתה על השולחן ״כסי את
עצמך״ הוא ציווה ואני הלבשתי את עצמי החולצה ״במה זכיתי לכבוד?״ שאלתי והתיישבתי על המיטה.
הוא התיישב בכיסא שמולי.
פעם ראשונה ראיתי בפניו מבט של אובד עיצות, הוא העביר ידו בשיערו, כאילו מחפש מילים ולבסוף החליט לוותר על ללכת מסביב ״את צריכה להעיד במשפט של אבא״ הוא אמר ברצינות ורכן עם ידיו על ברכיו.
״תחסכי מימני את האין מצב וזין עלינו וכל החרא הזה כי ניסיתי שלא תהיי מעורבת, לא אפשרי״
הורדתי את מבטי ונשענתי על גב במיטה.
איך אני אעשה את זה ?
אני יודעת שרק אני יכולה להעיד כי רק אני ידעתי מה קרה שם אבל אני באמת לא מסוגלת לשחזר הכל בראש, להגיד את זה, מולו, מול הבן אדם שרצח את אמא שלי.
אני שונאת אותו.
״אני לא מסוגלת רם״ אמרתי בלחש והסתכלתי בעיניו.
אני יודעת שהוא לא בן אדם של דיבורים ורגש אבל כרגע אני צריכה את התמיכה שלו, גם אם היא קרה.
״את יותר חזקה ממה שאת חושבת״ הוא הרגיע במתינות ״אני אהיה איתך בכל הדרך הזאת. את תפגשי אותו בתהליך הזה אולי פעם אחת, אני על זה״.
סמכתי עליו.
וזה היה העוגן היחיד שיכלתי להאחז בו.
בדיוק שרם יצא נויה נכנסה, ראתה אותי מהורהרת על המיטה, החלטתי לספר לה.
״אני צריכה לדבר איתך על משהו״ אמרתי לנויה בזמן שהיא פרקה את המזוודה על המיטה שלה .
היא התקרבה וישבה על מיטתי בזמן שאני שכבתי.
לקחתי נשימה עמוקה, ידעתי שזה נכון לספר לה.
אני צריכה להוציא את זה מהלב.
נויה הסתכלה בעייני באהבה.
״נויה״ אמרתי בקול רועד, פניה הסתכלו עליי בדאגה ולקחה את ידי אליה.
״אבא שלי רצח את אמא שלי... מולי״ השמעתי את קולי בלחישה קשה.
עינייה של נויה התרחבו בבהלה ״מ..מה?״
דמעות התחילו לזלוג מעינייה ואני אחרייה היא תפסה אותי ביידיה וחיבקה אותי ברוך.
כאב לי במקום הכי עמוק בלב, אבל הרגשתי הקלה.
הייתי צריכה לעשות את זה.
לאחר כמה שעות שבהם דיברנו, בכינו ודיברנו נרדמנו ביחד.
•••
קמנו בערב, רצינו לרדת לאכול וחיכיתי לנויה שתתקלח ותתארגן שנצא.
קמתי והתלבשתי, הסתכלתי מהחלון וראיתי את רם יוצא מהרכב בחנייה, חיוך עלה על פניי כשראיתי אותו, חיוך שירד לאחר כמה שניות שראיתי אישה שיוצאת מהדלת השנייה.
היא היתה יפה, פנייה היו עדינות ובגדיה ישבו על גופה בצורה שהבליטה את הגוף הנדיר שלה.
נשכתי את שפתיי בעצבים וליבי התחיל לדפוק בפראות.
עכשיו זה הרגע שהכל מתפוצץ לי בפנים?
YOU ARE READING
ריפוי אסור
Romanceיולי בת 17, לאחר שאביה רוצח את אמה מול עיניה היא נשלחת לפנימיה לנוער בסיכון. היא מכירה שם את רם, שמנהל את הפנימייה וגם הקים אותה. שניהם סוחבים אין סוף צלקות מהעבר שהביאו אותם לאנשים שהם היום. #1 באהבה 25.4.23 1# ברומנטיקה 6.5.23 אזהרות : הסיפור מ...
